הפיראטים של ג׳רי ברוקהיימר ודיסני חוזרים להשתולל בים בפרק החמישי של שודדי הקאריביים, שנקרא נקמתו של סלזאר, וגם מתים לא מדברים. מותג פנטזיית ההרפתקאות חוזר עם שעתיים ועשר דקות עמוסות דו-קרבים, רוחות רפאים אכזריות, ספינות בוערות ויותר מדי בדיחות גסות, בהובלת קפטן ג׳וני דפ האייקוני לצד שחקני המשנה הקבועים שלו, בתוספת כמה חברים ובעיקר אוייבים חדשים.
נקמתו של סלאזר עוקב אחר ההסתבכויות החדשות של קפטן ג׳ק ספארו, הפעם כשארמנדו סלזאר החי-מת מוביל ספינה עם צוות קטלני שכולו רוחות רפאים – הישר לכיוונו של ספארו, כדי לנקום על מעללות העבר שלו. כמעט בלתי נסבל לצפות בספארו/דפ (לכל הדעות שחקן בעל כישורים יוצאי דופן) עם השטיקים החוזרים ונשנים שלעולם לא מתפתחים או מתקדמים, אך יש לו כמה רגעי חסד של סלפסטיק אלכוהוליסטי מוצלח, בעיקר במערכה הראשונה. מהצד השני, הנבל סלזאר מגולם על-ידי חאווייר בארדם זוכה האוסקר (לא היחיד בסרט), שמכניס בו ניואנסים מאיימים של תזוזות פנים ודקויות מבטא מענייניות. עיצובי הדמות שלו ושל המתים לצידו מבהילים למדי, כמאש-אפ בין הזומבים מהמתים המהלכים לרוחות הג׳דיים המתהלכות של מלחמת הכוכבים (בלי להעליב). הערת צד: תזוזות השיער התמידיות של סלאזר עשויות מאפקט שכל חובב מארוול יחלום כי ישוחזר על שיערה של מדוזה, ממשפחת המלוכה הבלתי-אנושית שמגיעה בקרוב למסך הקטן (ולכן, עם כל הכבוד היוקרתי לתור הזהב הטלוויזיוני, כנראה שניתן רק להמשיך ולחלום).
על רקע הפיראטיים המתים-החיים התווספו קווי-עלילה מהסוג של צופן דה-וינצ׳י, שקשורים באיזה קילשון, מפה נסתרת וגלילאו גלילאי. אלו מאחדים את דרכם של הנרי טרנר (ברנטון ת׳וויטס, מליפיסנט), בנם של הכוכבים המקוריים, וויל טרנר ואליזבת׳ סוואן, שקשה לתאר את דמותו ביותר מלים, ואת קארינה סמית׳ (קאיה סקודלאריו, הרץ במבוך), שהצרה הכי גדולה שלה היא שהיא אינטליגנטית. בעקבות חכמתה המרובה של קארינה, היא נרדפת שוב ושוב כמכשפה, במקביל לאישה האחרת היחידה(!) בנקמתו של סלזאר – אישה חכמה שהיא אכן מכשפה. מוסיפים לזה בדיחות חוזרות בלופים על זונות, לצד ההתנהלות המטרידנית הקבועה של ספארו, ומעל לכל לשמועות הרצות כי דפ סירב שלסרט תהיה נבלית במקום נבל, והקשר לערכים המזוהים עם דיסני נראה כבר די תלוש, ובטח שלא קסום.
ויש גם את ג׳פרי ראש, זוכה האוסקר הנוסף, שקפטן ברבוסה שלו הספיק לצבור הון של מלך בחלוף העשורים (במהלכם אף דמות לא הזדקנה במיוחד), והוא מסתבך בין ספארו לסלזאר. מעבר לאיכויות המשחק הנפלאות של ראש, סצנות המלכות-בעולם-השודדות בראשותו העניקו לסרט, שגם כך מעוצב מדהים עד לפרט האחרון, עוד רבות מכל הטוב של עולם התלבושות והארט. קו העלילה שלו הופך אותו ליותר אנושי הפעם, ללא ספק הרבה יותר מליצן-השונית, ספארו. הרגע הטוב ביותר של האחרון היה כשהלכו אחורה לסיפור המקור שלו, בו ספארו נראה כפיראט צעיר ומבדר בעל בטחון מופרז. דפ גילם את ספארו הצעיר עם אפקטי-CGI ללא פגמים, שמעלה שאלות האם עוד יזדקקו בכלל בהוליווד ללהק שחקנים צעירים יותר כדי לגלם דמויות בשלב מוקדם יותר של חייהן?
הסרט החמישי של הפרנצ׳ייז, שהחל את דרכו לפני 14 שנה כעיבוד קולנועי לאטרקציה מדיסנילנד, הופק ב-230 מליון דולר. תקציב אסטרונומי, אך רחוק מה-370 מליון פלוס שעלו כדי להפיק את קודמו, זרמים זרים, שהפך לסרט היקר בהיסטוריה של הוליווד. דיסני צילמו את נקמתו של סלזאר באוסטרליה עוד ב-2015, לאחר שממשלתה הסכימה להטבת מס של 20 מליון דולר בכדי להביא את הפקתם ליבשת הפוטוגנטית. החלטה שהשתלמה לא רק בעבור חישובי מס, אלא רבות בשביל מרחבי הנוף המרהיבים. על השוטים הסוחפים והמורכבים של האקשן שנע בין אימה לקומדיה הופקד הצלם פול קמרון (ווסטוורלד הסדרה), שצילם את הסרט כולו במצלמות IMAX. צפייה במסך המתאים תעניק לכם 26 אחוזים נוספים של תמונה. קמרון החליף בצורה חלקה את דאריוס וולסקי, שעד כה היה הצלם הבלעדי של הפרנצ׳ייז, והשנה צילם את הנוסע השמיני: קובננט.
למשימת הבימוי דיסני הביאו את צמד הבמאים הנורווגים וחברי הילדות, אספן סנדברג ויואכין רונינג, שהדרמה ההיסטורית שלהם, קון-טיקי, קיבלה מועמדות לאוסקר על הסרט הזר. על אף סיקוונסים מסובכים ומלאי-כוראוגרפיה שעברו בשלום, לא היה ניתן להבחין בשפה קולנועית יוצאת דופן מהשניים. ההומור הפיסי המוצלח של שלל הדמויות ובעיקר של האובייקטים הענקיים הנעים הופך את החצי הראשון למבדר למדי. הבעיה המהותית היא בעריכה הסופית שהיתה צריכה לייצר סרט באורך של לא יותר מ-100 דקות כדי לסחוף את הקהל רחוק יותר. מעבר למספר סיקוונסים ספציפיים מיותרים שהאריכו את הסרט לשווא, האקט האחרון גורר סצנת אקשן בומבסטית אחת זמן כל כך רב, שבמקום להשאיר את הקהל עם חיוך, הצופים ודאי יצאו מהקולנוע עם תחושת מועקה.
שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר הוא בדיוק מה שניתן לצפות שיהיה – מבדר לפרקים ומייגע לפרקים. סרט שיהיו כאלו שיהנו ממנו יותר או פחות, אך לא יישאר עם אף אחד לאחר הצפייה, שבמהלכה לרגע לא תתהו לאן הלך התקציב של הפקת הענק: דיסני נותנים פה ממיטב יכולות ה-CGI, צילומי האקשן ועיצובי התלבושות והתפאורות שיש. בחצי שעה פחות ועם סיפור מעניין יותר, הומור מתוחכם יותר, והתמקדות בדמויות החדשות הצעירות והרבה פחות בקפטן ספארו, נקמתו של סלזאר היה הופך לאחד הסרטים המבדרים של השנה.
תגובות
