רוג אחת הוא מה שניתן להגדיר כבלון ניסוי. לאורך השנים סדרת סרטי מלחמת הכוכבים עבדה עם טרילוגיות של סרטים, לטוב ולרע. אך רוג אחת הוא משהו חדש לחלוטין בנוף של הגלקסיה הרחוקה רחוקה – סרט ספין-אוף שאמנם ניתן למקם אותו כרונולוגית על ציר הזמן של הטרילוגיות, שמשמשות בתור סדרת הסרטים המרכזית, אך הוא מסוגל לעמוד גם באופן עצמאי על רגליו מבלי שבהכרח הצופה יצטרך לדעת את ההיסטוריה הארוכה של מלחמת הכוכבים. אז האם הניסוי הצליח? התשובות בהמשך.
עלילת רוג אחת מתרחשת לפני אירועי מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה ומתמקדת בדמותה של ג'ין ארסו (פליסיטי ג'ונס), שירדה למחתרת בילדותה מהבית אחרי שאביה, גיילן ארסו, גוייס על ידי האימפריה בעל כורחו כדי לבנות עבורה נשק מאוד ספציפי. מי שמכיר אפילו קצת את מלחמת הכוכבים בוודאי כבר יודע לאיזה נשק אני מתכוון, אך כמו שאמרתי מקודם – כל היופי בסרט הזה הוא היכולת שלו להכניס את הצופים אל מרכז העניינים. השנים עוברות, ג'ין מתבגרת ובסופו של דבר מוצאת את עצמה מצטרפת לשורות המורדים אחרי שחשפה רמז היכן אביה האבוד מוחזק.
קאסט הדמויות המגוון הוא אחד מעמודי התווך המרכזיים שמחזיקים את רוג אחת. חוץ מג'ין עצמה תמצאו בין הנפשות הפועלות בסרט גם את קסיאן אנדור (דיאגו לונה), חבר מחתרת שמתחיל להטיל ספק בפקודות הניתנות לו מלמעלה; צ'ירוט (דוני ין), נזיר עיוור שמנסה לשמר את מה שנשאר מתורת "הכוח", בליווי של שותפו הנאמן בייז (וויין ג'יאנג) שמשמש עבורו כמגן בעת הצורך; אורסון קרניק (בן מנדלסון, ראלף ההורס), שמנהל מטעם האימפריה את פרוייקט פיתוח הנשק הסודי. על אף שכל הדמויות הללו מקבלות זמן מסך מכובד, מי שגונב לכולם את ההצגה מתחת לאף הוא K-2SO, רובוט אימפריאלי שתוכנת מחדש ע"י המורדים אך כתוצאת לוואי מהתהליך פיתח עודף מודעות עצמית וחוסר טאקט. K-2SO מוגדר בסרט בעיקר בתור האתנחתא הקומית של רוג אחת לאור העובדה שהוא מבטא בקול רם כל מחשבה שרק עוברת במעגלים החשמליים שבראשו, אך השורות שלו כתובות היטב – הן אינן מוגזמות והן בהחלט קולעות למטרה כל פעם, מה שהופך את דמותו מהר מאוד לחביבת הקהל.
לדאבוני, הדמות שכן קצת הפריעה לי במהלך הסרט היא דווקא הפרוטגוניסטית, ג'ין. מעבר לסלידתה מהקונפליקט המתמשך בין המורדים לבין האימפריה, עושה רושם שלג'ין אין חסרונות אנושיים כלשהם – היא אמיצה, יודעת להילחם, מסוגלת לתת השראה לסובבים אותה, היא צינית כשהסיטואציה דורשת זאת ועוד. במלים אחרות, היא מרגישה מושלמת מדי. ובמידה מסויימת זה חבל, כי פגמים הם מה שהופכים דמויות לאנושיות ומאפשרות לקהל להתחבר אליהן.
חובבי האקשן שביניכם יאלצו לחכות בסבלנות עד שיקבלו את המנה שלהם. בגדול, רוג אחת מתחלק לשני חלקים – החצי הראשון שלו הוא בניית הסיפור והצגת טיב הנפשות הפועלות בו. בחצי השני שלו האקשן נכנס להילוך גבוה, וכאן חובבי הפיצוצים למיניהם יקבלו מנה גדושה של מה שהם כה ציפו לו. השימוש הכבד ב-CGI תורם רבות להצלחת סצינות האקשן הללו. יהיה זה עוול כלפי הסרט להגיד שהחצי הראשון שלו משעמם או מרוח, אבל אפשר היה אולי לקצר אותו קצת. בכל אופן, סבלנות היא מילת המפתח כאן כדי להנות מהחוויה כולה.
מקודם ציינתי שהקסם של רוג אחת הוא ביכולת שלו לאפשר לקהלים חדשים להשתלב בעולם של מלחמת הכוכבים, אבל גם אם אתם נמנים בתור מי שנחשב "הגרעין הקשה" של המותג תוכלו בהחלט להנות ממנו בזכות הידע הקודם שלכם. זאת בזכות הופעות אורח של דמויות מוכרות מהסרטים הקודמים ששזורות לאורכו של רוג אחת, כאשר הבולטת מכולם היא של דארת' ויידר הידוע לשמצה. בכל הופעה שלו על המסך הוא מספק לצופים את מופע האימה המתבקש בתור הדמות המאיימת ביותר בגלקסיה. ההופעה המרשימה ביותר שלו היא ממש לקראת סוף הסרט, אבל לא נפרט בעניין כדי להימנע מספויילרים מיותרים.
אז האם ניתן להכתיר כהצלחה את הניסוי שנקרא רוג אחת? התשובה היא כן, מדובר בסרט טוב שבהחלט יכול להתאים לצופים ותיקים וחדשים כאחד. אמנם הוא אינו מושלם והמעריצים הכבדים באמת בוודאי ימצאו סיבות לקטר עליו, אבל אין ספק שהוא נותן למותג מלחמת הכוכבים כולו תקווה חדשה.
תגובות
