דיסני אספו את כל התותחים הכבדים שלהם לכדי חגיגת השווצה מוצדקת והומור עצמי מעורר הערכה בסרט ההמשך של ראלף ההורס, פנינת האנימציה המרהיבה ומרגשת שלהם מ-2012. אך עוד לפני הטרפת החושים של קרנבל הרפרנסים, ראלף שובר את האינטרנט הוא בראש ובראשונה סיקוול מוצלח: איפה שכל כך הרבה סרטי המשך נפלו לפניו, ראלף ממשיך בקו ישיר את קודמו על-ידי התפתחות הדמויות והמשך השדרוג הויזואלי.
שש שנים אחרי, אנחנו חוזרים לצמד החברים הכי טובים, ראלף (ג׳ון סי. ריילי המופלא והרגיש), בעל הלב הטהור שמגלם נבל במשחק ארקייד וונלופי (שרה סילברמן בעבודת דיבוב נהדרת ומתוקה), נסיכה ונהגת מרוצים אלופה במשחק מקביל. ראלף שובר את האינטרנט, כשמו כן הוא, מציב את גיבורנו במרחב האינטרנט הפרוע והאינסופי, בו הם מכירים לראשונה את המדיה החברתית. ונלופי מוצאת באינטרנט משחק חדש ומלהיב יותר מ-Sugar Rush, המשחק בו היא נבראה, שהספיק להפוך לשגרה שהיא מיצתה כבר מזמן; בעוד ראלף חושף אובססיה תלותית בונלופי, החברה הראשונה שאי פעם היתה לו.
יוצרי הסרט המקורי, ריץ׳ מור ופיל ג׳ונסטון, חזרו לכתוב והפעם גם לביים יחדיו. השניים העידו בקומיק קון ניו יורק האחרון כי לקחו את הזמן עם העבודה על הסרט, בדיוק בגלל האופי הערמומי של יצירת סיקוול: ״יש פער גדול בין הסנדק 2 ומלתעות 2״. ההמתנה הזו השתלמה, כי כאמור מדובר בסיקוול אידיאלי שלוקח את עולם הסיפור הבנוי, מרחיב ומעשיר אותו ברמה הויזואלית, וממשיך את דרכן של דמויותיו במדוייק. אם בראלף ההורס ראלף הצליח לשנות את גורלו כנבל דחוי חברתית באמצעות החברות הנאמנה עם ונלופי הצעירה, עכשיו הוא יצטרך ללמוד כיצד לשחרר אותה ולהתפתח כאדם עצמאי עם בטחון חברתי; ואם בסרט הראשון ונלופי הצליחה להתברג כשחקנית מן המניין על אף הבאג הגליצ׳י שלה, עכשיו עליה לקחת את כישוריה הבלתי מעורערים לשלב הבא במשחק מסעיר יותר, וזה אומר להשאיר את כל מה שהכירה, ובעיקר את ראלף, מאחור.
https://www.youtube.com/watch?v=vosclVeCQEA
בנוגע לויזואליה, אולפני דיסני באופן קבוע וידוע שולחים את יוצרי סרטיהם למחקר במדינות הרלוונטיות לכל סרט לקראת בניית עולמו, כמו מלך האריות והפארק הלאומי בקניה, מואנה והאיזורים הפולינזיים סביב האוקיינוס השקט וכו׳. במקרה הזה, היוצרים נסעו למקום קרוב במיוחד אל ה-Disney lot: בניין One Wilshire ששוכן בלוס אנג׳לס, ומכיל את כל החיבורים המרכזיים של תקשורות האינטרנט בצפון אמריקה. על בסיס אינספור הכבלים הצבעוניים הכרוכים זה בזה לאורך המבנה, ועושים את עבודתם הקסומה, דיסני בנו את עולם האינטרנט הנוצץ שאותו ראלף מיועד לשבור, המכיל כל פלטפורמת אונליין מוכרת, כמו גם פלטפורמות מומצאות המתכתבות עם המקבילות האמיתיות שלהן (כולל דמות מבריקה שכל כולה קורצת למנוע החיפוש של גוגל). אין רגע אחד בסרט שנעדר מאימג׳ים על גבי אימג׳ים מעוררי פליאה באיכות אנימציה שמגיעה (שוב) לשיאים חדשים (אולי אפילו חוצה את הרף הבלתי נתפש שקוקו הציב רק בשנה שעברה), כשבראש הסצנות המסחררות נמצאת נוכחותם של הפרנצ׳ייזים שבידיהם של דיסני והדמויות האייקוניות ביותר שלהם.
בין אותן דמויות סמליות נמצאות כמובן גם כל נסיכות דיסני לדורותיהן, לראשונה מאוחדות בחדר אחד – ומדובבות בידי המדבבות המקוריות שלהן (אלו שעודן בחיים). איפה שהיה ניתן ליפול בקלות, דיסני מהלכים בגאון על חבל דק, ומעניקים לנו את מאחורי הקלעים של הנסיכות בלי לפגום בקסם הענוג שלהן, ועם המון מודעות עצמית מעוררת חברתית (שגם נעשית כראוי ללא דחיפת אג׳נדה מאולצת ומנותקת מהנרטיב, אלא באלגנטיות ורלוונטיות). הסרט מכיל גם את הקמאו הקולנועי הראשון של סטן לי מאז שאיבדנו אותו מוקדם יותר החודש, ולראות את המחווה הקטנה הזו ליוצר האגדי, שדיסני ומארוול חייבים לו כל כך הרבה, היה רגע קטן מחמם לב ומעלה–חיוך. ובכלל, אם אפשר לסכם את ראלף שובר את האינטרנט הכי טוב זה בתיאור ״מעלה–חיוך״, ולמען האמת גם מעלה–צחוק בקולי קולות לאורכו, אבל גם לא אחת צובט את הלב – על–פי מיטב המסורת המאוזנת שהורגלנו אליה אצל דיסני.
לגבי ההומור, הוא אכן בהחלט עובד ברובו המוחץ, עד כדי כך שמדובר באחד הסרטים המצחיקים של השנה, אך ישנן בדיחות אינטרנטיות מסויימות שכבר הספיקו להתיישן מאז שהחלו לעבוד על הסרט ועד היום, כי בזמן האינטרנט שנים הן כמו עשורים. מצד שני, באופן די אירוני, זה מקנה לראלף שובר את האינטרנט איזו איכות ״ישנה״ מקסימה בדומה לשימוש בארקייד של ראלף ההורס.
תגובות
