כדאי אולי להתחיל את הביקורת שלי בגילוי נאות: אני לא שחקן פוקימון מכור ממוצע. משחק הפוקימון הראשון ששיחקתי בו כמו שצריך נחשב כבר הדור השישי של הסדרה (פוקימון X ו-Y) ב-DS. אחריהם גם שיחקתי בדור הקודם, סאן אנד מון ב-3DS. אז אני מכיר את הסדרה ואפילו יודע מספר דו ספרתי של שמות פוקימונים, אבל רחוק מלהיות מעריץ שרוף שמכיר את כל הסוגים והשמות. ולמה היה חשוב הגילוי הנאות הזה? כי כנראה היתה לו חלק במידת ההנאה שלי מהמשחק החדש בסדרה, פוקימון סורד / שילד, שהייתה גדולה למדי, למרות שלא מעט מעריצים שרופים שלה מצאו בו בעיות רבות. בפעם הראשונה יוצא משחק ראשי בסדרה בקונסולה שאפשר לשחק איתה גם בטלוויזיה ולא רק במסך נייד וזה כבר שדרוג נהדר מבחינתי. כל מי שאי פעם שיחק במשחק בסדרה יודע כמה קל לשקוע אליו ולהעביר שעות ארוכות איתו, והאפשרות לשחק על מסך גדול הופכת את כל השעות האלה לנעימות הרבה יותר.
גם הפעם יצא המשחק בשתי גרסאות, כמו בכל הפעמים הקודמות, שמציגות את אותה משחקיות ועלילה כללית, אבל כוללת כמה פוקימונים שונים בכל גרסה, וגם מאמנים שונים להתחרות מולם. שוב, בתור מעריץ די קז'ואלי של הסדרה, לגמרי מספיק לי לשחק רק באחד מהם. הפעם מתרחש המשחק במחוז Galar של העולם הפוקימוני, שמבוסס ולוקח השראה מהטבע והאדריכלות הבריטית.
ההבדל הגדול בינו לבין המשחקים הקודמים בסדרה הוא המון שינויים קטנים וקיצורי תהליכים, שהופכים אותו לקצת יותר פשוט והרבה פחות מתיש ורפטטיבי מהמשחקים הקודמים בסדרה. השינויים האלה הם אלו שככל הנראה מחלקים לשניים את קהל השחקנים: מצד אחד שחקני ההארדקור שמתגעגעים לנוסחה הישנה, ומצד שני שחקנים מזדמנים יותר מרגישים שהמשחק הרבה יותר נגיש וכיפי עבורם.
אז מה הם השינויים האלה? הנה אחד שגם שחקנים ותיקים נהנים ממנו: האפשרות לוותר על כל הטוטוריאלים בתחילת המשחק, שכמעט כל מי שאי פעם שיחק במשחק פוקימון יכול לוותר עליהם, ולהיכנס למשחק האמיתי הרבה יותר מהר מבדרך כלל. מה עוד? די מהר בתחילת המשחק נפתחת בפני השחקנים האפשרות לטייל במהירות בין המקומות במשחק, מה שמקצר את כל ההליכות הלוך וחזור. גם כלי הרכב בהם אפשר לרכב במפה כיפיים ומהירים במיוחד, והופכים את החקירה של המפות לנעימה במיוחד.
אחד השינויים הגדולים של פוקימון סורד / שילד הוא הביטול הכמעט מוחלט של הקרבות הרנדומליים. מעכשיו, אפשר לראות את הפוקימונים על המסך, ולבחור במי מהם אתם רוצים להילחם. קשה לתאר עד כמה השינוי הזה משמעותי. במקום להסתובב שעות ולקוות שהקרב שמתחיל עכשיו יכלול פוקימון שעוד לא אספתם, או אחד ספציפי שאתם מחפשים, עכשיו פשוט מסתובבים במפה ומוצאים את הפוקימון בו אתם רוצים להילחם או שאותו אתם רוצים לתפוס. נכון שמאבדים פה את אלמנט ההפתעה, ואת תחושת ההישגיות כשסוף סוף נתקלים בפוקימון שחיכיתם לו, אבל בתמורה מאבדים שעות ארוכות של תסכול וקרבות מיותרים.
שאר המשחק דומה מאוד לכל מה שאנחנו מכירים כבר שנים. מטיילים בין ערים, נכנסים ל"מכון" ומנצחים את האלוף שלו, וממשיכים הלאה, כשבדרך אוספים עוד ועוד פוקימונים, מאמנים אותם, משדרגים אותם וחוזר חלילה. פשוט בטירוף, אבל ממכר במיוחד. הפעם המשחק גם כולל "אזור פראי" שהוא שטח פתוח וענק שבו אפשר פשוט להסתובב המון ולחפש את כל הפוקימונים. סוג של מיני "משחק עולם פתוח" בתוך המשחק עצמו.
האבולוציה החדשה של המשחק נקראת דינאמקס, והיא הופכת את הפוקימונים שלכם לענקיים במיוחד, עם כוחות שיש להם רק בגודל הזה. אפשר להשתמש בכוח הזה רק פעם אחת בכל קרב, לשלושה תורות, רק באזור הפראי או בחדרי הכושר. יש באבולוציה הזו משהו כיפי בשעות הראשונות, אבל די מהר היא מרגישה הרבה פחות מיוחדת ממה שנדמה, והכיף חוזר להיות לנצח את האלופים האחרים ולאסוף עוד ועוד פוקימונים.
מכורי פוקימון אמיתיים לא צריכים לקרוא את הביקורת הזו כדי להחליט האם הם יקנו את פוקימון סורד / שילד, ורוב הסיכויים שהם כבר קנו אותו גם ככה. אבל אולי בפעם הראשונה, גם שחקנים חדשים או כאלה שלא ממש מכירים את הסדרה יכולים להנות מהמשחק די מהר ולהפוך לדור חדש של מכורים. הדור החדש של המשחק נגיש יותר, פשוט יותר (מבלי להפוך לקל מדי) ופשוט כיפי יותר.
תגובות
