בשנים האחרונות ימי הזוהר של משחקי התפקידים היפניים כבר מזמן מאחוריהם. אם פעם כל יציאה של משחק בסדרת Final Fantasy היה יום חג, כבר שנים שהסדרה הזו לא מנפקת משחקים ראויים במיוחד, וכך גם רוב הסדרות המוכרות האחרות. סדרת Tales עוד אמנם ממשיכה להציג ביצועים בקצב מדהים, אבל היא כמעט היחידה בשטח. כמה טוב לראות שכל מה שהז'אנר היה צריך הוא משחק נוסף בסדרת Persona כדי להתעורר מחדש, ובמיוחד בשנה שבה נראה שלא מעט משחקים יפניים מוצלחים יוצאים בה.
Persona 5 מגיע כמעט 9 שנים אחרי המשחק הקודם בסדרה, כמעט נצח במונחים של משחקי המשך. למרות הזמן הרב שעבר, נדמה שהדיבור על Persona 4 כאחד ממשחקי התפקידים הטובים ביותר של כל הזמנים לא דעך, והוא עדיין נחשב כזה. ההמשך שלו, שהגיע אחרי עיכובים לא מעטים, גורם לו פתאום להרגיש מיושן ולא מספיק מעניין, וזה אומר עליו לא מעט.
המשחק מתרחש, כמו כל המשחקים בסדרה, בטוקיו של זמננו (בערך). גם כמו שאר המשחקים בסדרה, הוא נסוב סביב כמה תלמידי תיכון, שביום חיים את חיי השגרה הרגילים שלהם, ובערב יוצאים להילחם במפלצות שמשתלטות על עולם המבוגרים. אם במשחק הקודם, על פי הטכנולוגיה ששלטה לפני 9 שנים, הם היו עושים את זה דרך הטלוויזיות שלהם, היום הם עושים את זה דרך הסמארטפונים שלהם, כמובן, עם אפליקציה שלוקחת אותם לעולם המפלצות המקביל. בעולם הזה, מבוגרים שהיצרים הרעים השתלטו עליהם יוצרים מעין "טירות" מלאות במפלצות, אותם צריכים הצעירים לנצח בעזרת הפרסונות שלהם, יצורים מפלצתיים לא פחות (ואצל הדמות הראשית, המפלצות של המשחק ממש, אותם תאספו לאורך המשחק ממש כמו פוקימונים), ובכך ישנו את ליבו של המבוגר האכזרי (זה כמובן מסובך קצת יותר, אבל חבל על הספויילרים).
בניגוד להרבה משחקי תפקידים יפניים שמגיעים למערב, המשחק הזה הוא לא רק עלילה שמשולבת בקרבות, אלא שילוב בין משחק תפקידים לבין סימולטור חיים יפני, ז'אנר מאוד פופולארי שם. בשעות היום תצטרכו לנסות לתמרן בין שיעורים בבית הספר, פעילויות אחר הצהריים, עבודה זמנית ומפגשים עם חברים. כל פעילות שכזו מעבירה את הזמן ביום, ולכן ניתן להכניס מספר מאוד מצומצם שלהן במהלך היממה, ובתמורה היא תפתח את הדמות שלכם באחת מהתכונות שלה (חוכמה, אומץ, חברותיות ועוד) ותפתח בפניכם יכולות חדשות בקרב, בלכידת מפלצות או בכלל ביכולות במשחק (קרבה אל המורה שלכם, למשל, תקנה לכם את האפשרות להבריז משיעורים מסוימים ולהכניס במקומם עוד פעילות חשובה אחרת לבחירתכם).
ובשעות הערב, לא בכל יום כמובן, תצטרכו להתגנב ל"ארמונות" האלה, ולנצח אותם. איכשהו, השילוב הזה בין כל האלמנטים עובד בצורה מצוינת, והופך את המשחק לממכר במיוחד. אלמנט חלוקת המשאבים הזה מצליח בו זמנית גם להשאיר אתכם כל הזמן בלחץ, כי צריך לבחור מה לעשות בכל יום, ויש מספר מאוד מוגבל של ימים, וגם להשאיר אתכם תמיד בעניין, כי מסקרן מאוד לגלות מה הפעילות הבאה תביא איתה, ואילו יתרונות אפשר לסחוט מיחסי החברות עם כל אחת מהדמויות.
אלמנט הלחץ זולג גם אל חלק הקרבות של המשחק. כל ארמון שכזה מגיע גם עם דד ליין לסיום שלו, למשל בעוד 20 יום. את חלוקת הזמן הזו תצטרכו לעשות לבד. האם הלילה תנסו להתקדם עוד קצת במעלה הארמון או אולי תלכו להשלים הכנסה בסופרמרקט כדי לקנות נשק טוב יותר ולהתמודד עם הארמון הבא? האם הלילה תנסו להתקדם שתיים או שלוש קומות בארמון או שכדאי לעצור אחרי אחת, לנוח ולחזור לכאן מחר בכוחות מחודשים? כל המשחק כולו סובב סביב עוד ועוד בחירות שתצטרכו לעשות, ולמרות שבהתחלה זה נראה ונשמע מלחיץ, זה איכשהו מצליח להישאר כיפי ביותר, למרות האורך העצום של המשחק, שמגיע לסביבות ה-100 שעות משחק.
מה שעוד תורם לחוויה הכיפית של המחשב הוא הסטייל המוקפד שלו. זה מתחיל במוזיקה הנהדרת, שמשלבת בין ג'ז, רוק וקצת שירים, למשהו שהוא שונה מאוד מרוב המשחקים, אבל לא תצליחו לעמוד בפני ההתמכרות אליו וזמזום של כמה מהשירים. ממשיך עם הגרפיקה, שהיא אולי לא מתמדת מאוד טכנית, אבל היא מעוצבת במקוריות, שמצליחה לפעמים להיות מאוד יפנית ובוגרת וממשיך אל הממשק כולו, שמעוצב בצבעים ואנימציות בוהקות, עם באמת המון המון סטייל. כל דבר, החל מתפריט קניית התרופות מהרופאה המחתרתית שאתם מתחברים איתה ועד מסך סיכום הקרב, מעוצב שקורה מושלמת ומקורית.
אפשר לדבר עוד המון על Persona 5 ועל המערכות המורכבות הרבות שבונות אותו, אבל מספיק לסכם שמדובר באחד המשחקים הכיפיים ביותר שיצאו בשנים האחרונות, וכזה שישאוב אתכם אליו לאורך שעות בעל כורחכם. אם בכמעט כל משחק אחד תמיד יהיה אלמנט או שניים מעצבנים, המשחק הזה מצליח לא לכלול בכלל כאלה, וכל פעילות שתעשו בו היא באמת כיף אחד גדול. בואו נקווה שמדובר רק בתחילתו של רנסנס לז'אנר הרדום הזה.
תגובות
