קשה לחשוב על סטודיו עצמאי שעשה קפיצה כמו זו שעשו החבר'ה הבריטים מ-Hello Games. מסדרה קטנה וחביבה העונה לשם Joe Danger עבר האולפן הקטנטן לפיתוח אחד המשחקים השאפתניים ביותר אי פעם – משחק עם יקום בלתי נגמר. על ידי שימוש באלגוריתם שיוצר מערכות כוכבים וזנים של חיות ושל צמחים באופן פרוצדורלי, ברא הסטודיו גלקסיה וירטואלית המונה מעל ל-18 קווינטיליון (10 בחזקת 18) כוכבים אותם נוכל לחקור, עם מטרת-העל להגיע למרכזה. התהייה הגדולה ביותר שהייתה לי כשצללתי לתוך No Man’s Sky הייתה, כמובן, כמה זמן אפשר לטייל בין כוכבים עד שנמאס? התשובה לשאלה הזו, כך מצאתי, תלויה בעיקר בכם.
No Man's Sky הוא, בראש ובראשונה, משחק חקירה והישרדות. את רוב זמנכם תבלו בגילוי וחקירת כוכבים ובחציבת המשאבים שבהם בעזרת ה-Multi-Tool המשמש גם כרובה. משאבים אלו ישמשו אתכם לבניית שדרוגים שונים לחליפה שלכם, לנשק או לחללית. הכוכבים במשחק כאמור רבים, ולכל אחד מאפיינים משלו. הישרדות במזג האוויר של חלק מהכוכבים, עם הסופות החומציות או העננים הרדיואקטיביים, תהיה כמעט בלתי אפשרית ללא השדרוגים המתאימים. ניהול המשאבים במשחק הרגיש לי מעט מוגזם תחילה היות וכמות החפצים שניתן לאחסן בחליפה ובחללית הייתה מוגבלת ביותר ומהסיבה הפשוטה שהמשחק פשוט לא מסביר את עצמו יותר מדי (לטוב ולרע). למרות זאת, מהר מאוד תפסתי את הקצב, הרחבתי את המקום האפשרי למשאבים ולשדרוגים והמשחק זרם הרבה יותר.
חרף המטרד מצד הפן הזה בכותר, כבר בדקות הראשונות שלי איתו הצדדים החזקים של No Man’s Sky היו ברורים – הגודל הבלתי נתפס, ותחושת הפליאה שבכל תגלית חדשה. לכל דבר שתגלו לפני כל שאר השחקנים תוכלו לתת שם ולהעלותו לשרת, החל ממערכות כוכבים חדשות וכלה בכוכבים עצמם, בצורות חיים ובצמחיה, ואכן בכל כוכב נתקלתי בחיות שונות (אם תפגשו חיה עם עיניים גדולות בשם Shimi Tavori, מסרו לה ד"ש ממני), בצמחים חדשים, ואף על פי שבשלב מסוים התחלתי לשים לב לחזרתיות מסוימת מפעם לפעם (ומטבע הדברים, לבעלי חיים אקסטרה-מוזרים ולא הגיוניים בעליל), גם אחרי עשרות שעות המשכתי לגלות דברים חדשים ומעניינים. מבחינת אספקט החקירה ואפקט ה"וואו" – Hello Games בעיניי סיפקו את הסחורה ויצרו חוויה יוצאת דופן.
הבעיה העיקרית והבולטת ביותר בגלקסיה הגדולה-עד-פחד שבנה האלגוריתם של הסטודיו הבריטי היא שבעוד שהאלמנטים שנוצרו באופן פרוצדורלי רבים, כמות התוכן שנבנה באופן ידני, למעט כמה הפתעות קטנות בדרך, דל למדי. הפעילויות ברובן המוחלט מתרכזות בעיקר בלמידת שפת החייזרים שבגלקסיה ובגילוי נקודות עניין, אך הן זהות בכל הכוכבים ומהר מאוד מתחילות לחזור על עצמן. מעבר לכך, למרות שכל כוכב נראה קצת אחרת מזה שקדם לו, אין בכוכבים עצמם גיוון ויזואלי ואם ראיתם חלק קטן מפלנטה מסוימת – ראיתם את כולה. אל תבינו אותי לא נכון – גם אחרי זמן רב במשחק אני עדיין נהנה לחקור ולהפוך כל אבן, אך בהחלט צפיתי להרבה יותר בשר.
מערכות הקרב גם הן לוקות בחסר. ירי באמצעות ה-Multi Tool לא מרגיש טוב במיוחד והבינה המלאכותית של ה-Sentinels (מעין משטרת הגלקסיה), לא מבריקה. במקרה הטוב הם פשוט יעמדו מולכם וירו עד שתירו בחזרה או עד שתכנסו למבנה או לחללית, ובמקרה הרע הם יתקעו באובייקטים שבמרחב או פשוט ילכו לאיבוד. הדבר נכון גם לגבי הקרבות בחלל – השליטה בחללית לא נוחה מספיק כדי לנהל איתה קרב מרגש במיוחד והאמת היא שתמיד בחרתי לעמוד במקום ולירות בתוקפים שסביבי. חלליות האויב בדרך כלל יטוסו בתבנית ברורה וקבועה, ולמעט הסיכוי לשלל איכותי בסוף הקרבות הם הרגישו לי די מיותרים ושמחתי שהמינון שלהם בסך הכל נמוך מאוד.
הגרסה בה שחקתי היא גרסת הפלייסטיישן 4, שבשלב זה נחשבת לגרסה היציבה יותר של הכותר. עם זאת, בזמן כתיבת הביקורת, גם בגרסה זו כמות הבעיות הטכניות לא מבוטלת. אצטרך יותר משתי ידיים כדי לספור את הפעמים בהן המשחק קרס, קריסות שאיתן נמחקו דקות של התקדמות. באגים וגליטצ'ים נוספים כוללים ארטיפקטים גרפיים שונים ומשונים, מערכת התקררות נשק פגומה, בעיות קוליידרים שגורמים לחללית לזנק מפני הכוכב הישר מחוץ לאטמוספרה ועוד. אלו הם רק חלק מהבעיות שחוויתי על בשרי, וברשת מדווחים על מספר באגים שמאיים להתקרב למספר הכוכבים בגלקסיה של המשחק. אין לי ספק שרוב התקלות ככולן יפתרו בעדכונים עתידיים, אך נכון לעכשיו, דעו שצפויה לכם טיסה לא חלקה.
בכל זאת, ראוי לציין שמבחינה ויזואלית No Man's Sky לא מפסיק להרשים. הטקסטורות והאובייקטים אמנם לא מפורטים במידה יוצאת דופן, אך הבנייה הפרוצדורלית של הגלקסיה יצרה שילובים עוצרי נשימה, בין אם בנופים של הכוכבים עצמם או במהלך שיוט בחלל. סדר הגודל הבלתי נתפס של מערכות הכוכבים משחק תפקיד גם כאן, ובכל פעם שעמדתי להיכנס לאטמוספרה של כוכב חדש וראיתי את גודלו נדהמתי שוב מהתמונה שהצטיירה מולי. פס הקול מאת ההרכב הבריטי 65daysofstatic גם מתאים כמו כפפה למסע הזה בחלל, עם רצועות פוסט-רוק איכותיות המותאמות לכל מצב.
בשורה התחתונה, No Man’s Sky, למרות פגמיו הרבים, הצליח ליצור חוויה יחידה במינה וסיפק לי שעות רבות של הנאה. חשוב לזכור שאת ארגז החול המפלצתי שהוא הגלקסיה שבמשחק יצר סטודיו אינדי קטן מאוד, ובקונטקסט הזה – זה כנראה נס שהכותר הגיע למצב הנוכחי. ההנאה שלכם ממנו תלויה בעיקר באיזה סוג שחקן אתם – אם חקירה בפני עצמה היא מכניקת משחק מספקת עבורכם ואתם נהנים לשוטט, לגלות דברים חדשים ולהתעסק בניהול משאבים לעתים קרובות מאוד – זה כנראה המשחק בשבילכם. במידה ולא, עם כמות וסוג התוכן הנוכחיים הייתי מציע להמתין ולראות מה יכללו העדכונים שעתידים לבוא.
תגובות
במאמר זה
