Nier: Automata – יורה לכל הכיוונים ולרוב מפספס

המשחק Nier: Automata מנסה להינות מכל העולמות ולגעת קצת בכל ז'אנר, אבל התוצאה היא מערכת קרבות מסורבלת וחוויה משעממת שחוזרת על עצמה שוב ושוב

הקרב על הקהל גורם למפתחי המשחקים בשנים האחרונות לחשוב מחוץ לקופסה בכל מה שקשור להגדרות הקלאסיות של ז'אנרים במשחקים. הרבה המשחקים מנסים ליצור ערבוב ז'אנרים בכדי להגדיל את היקף הקהל אליו הם פונים. לדוגמה המשחקים Heroes of the Storm ו-DOTA  הם תוצרים של ז'אנר חדש יחסית, ה-MOBA, שמשלב בין ז'אנר משחקי האסטרטגיה לבין ז'אנר משחקי התפקידים; או סדרת משחקי דאוס אקס שמשלבת אלמנטים של משחקי תפקידים במשחק פעולה. Nier: Automata מנסה לקחת את השילוב הזה צעד אחד קדימה: יש לנו כאן האק אנד סלאש, RPG, עולם פתוח, מד"ב, קצת יריות ואקשן ובקיצור – שילוב של הכל מהכל.

העלילה של המשחק למעשה עוקבת אחרי המאבק של המין האנושי בחייזרים שהשתלטו על כדור הארץ. בני האדם מנהלים את המאבק שלהם באמצעות אנדרואידים. אנחנו מתמקדים בשניים: B2 ו-9S, שניהם נראים כאילו יצאו מאיזו להקת פופ יפנית. מטעמי ספוילרים אמנע מלפרט על עלילת המשחק, רק אגיד שהיא מאוד מאוד דינמית ומשתנה, ולמרות שעדיין לא סיימתי את המשחק (וכפי שתבינו בהמשך, לא בטוח שאסיים), כן יש כאן עלילה אינטראקטיבית שמשתנה משחקן לשחקן בהתאם לבחירות שלו.

אחד הדברים שגורפים הכי הרבה מחמאות בביקורות היא מערכת פיתוח הדמויות של המשחק. השילוב של קומבואים שונים, מכות חלשות וחזקות. כאן נכנס גם החלק של ה-RPG, בזכות רובוט שעוזר לנו לעצב ולשנות את הדמות שלכם לפי בחירתכם באמצעות שימוש במערכת צ'יפים. בזכות זה, אתם יכולים להרכיב דמות כמו שאתם אוהבים, בין אם אתם רוצים דמויות איטיות שכל מכה שלהם מורידה יותר לבין דמויות זריזות אך חלשות יותר. בחלק הזה, המשחק בהחלט יספק את המעריצים שכן יש כאן מספיק וריאציות בשביל ליצור עניין לאורך זמן.

גם מערכת הקרבות של המשחק זכתה לתשבחות אך לצערי, לא מצאתי אותה מהנה. יש כאן ניסיון לשלב מערכת קרב אדירה כמו זו של Metal Gear Rising עם משהו סטייל Devil May Cry או Bayonetta, אך התוצאה היא מערכת קרבות מבולגנת ומסורבלת שלא מצליחה להתגבש למשהו מעניין בשום שלב. זוויות המצלמה במשחק גם הן בלתי נסבלות. המצלמה זזה יותר מדי ומגיעה לזוויות הזויות. זה אולי מתאים לסרט, אבל לא הכי נוח בעולם לשחק ככה.

במשחק שעיקרו הוא הקרבות, מערכת קרב לא טובה היא בעיה רצינית מדי בשביל לעבור עליה על סדר היום, אבל כאן ממש לא נגמרות הבעיות של המשחק. בואו נדבר רגע על הבוסים שלו: בגדול, קרבות מול בוסים צריכים להרגיש אפיים. כשאני מגיע לקרב בוס במשחק כלשהו, אני מצפה למשהו גדול, מאתגר ובעיקר שונה. בסדרת משחקי מטאל גיר סוליד ידעו לעשות את זה בצורה מושלמת, אך ב-Nier זה מתפספס בענק. ניקח למשל את הבוסים אחד במשחק, רובוט ענק בשם גוליית – הקרב מולו הוא פשוט חזרה על קומבואים בצורה לא מאתגרת או מעניינת, שום דבר אפי, שום דבר מרגש או חדשני. עוד קרב משעמם במשחק שהוא רצף ארוך של קרבות משעממים.

עוד נקודה חלשה במשחק הוא העולם עצמו, שאמנם מעוצב בצורה מעניינת, אבל דלות הצבע שלו ובעיקר הגרפיקה הירודה של המשחק, שמתאימה הרבה יותר לפלייסטיישן 3 מאשר לפלייסטיישן 4, פוגעות בחוויית המשחק בצורה פטאלית.

בכל מה שקשור לצד העלילתי של המשחק, אני חייב להגיד שהופתעתי לטובה. בתור אחד שבדרך כלל שלא ממש מתלהב מהיכולת של משחקים להעביר לסיפור, Nier: Automata די הפתיע אותי לטובה, הן מבחינת התסריט והן מבחינת הסרטונים והשימוש הנהדר שלו בפסקול. הוא אולי לא הצלחה גדולה מבחינת משחקיות, אבל כן יש לו מה להציע למי שאוהב סיפורים מעניינים. יהיה מעניין לראות אותו כסרט בעתיד או כסדרה.. בעצם שחושבים על מה העיבודים ההוליוודיים למשחקים בשנים האחרונות, אולי עדיף שלא.

בשורה התחתונה, אמנם ל-Nier: Automata יש רעיונות מעניינים, הן מבחינת הסיפור והן מבחינת עיצוב העולם של המשחק, אך הגרפיקה הירודה  ובעיקר מערכת הקרב הבנאלית והמשעממת שלו מונעים ממנו להיות משחק מעניין שנרצה לחזור אליו, או אפילו לסיים בפעם הראשונה.

תגובות

במאמר זה

נגישות