90 מליון דולר זה התקציב האסטרונומי שנטפליקס השקיעו כדי להביא לחיים את תסריטו הבקושי–ראוי–להפקה של מקס לנדיס. משעמם, תפל, כמעט חסר פואנטה, אך בהחלט מלא בפוטנציאל – בהיר (במקור Bright) הוא החמצה מלאת השקעה, בעלת מעט רגעי חסד ו–וויל סמית׳ מושיע אחד, שתיזכר בעיקר כעוד התפלגות קיצונית בין דברי המבקרים לתחושות הקהל.
סמית׳ מככב כדריל וורד, שוטר במשטרת אל.איי, שמוצמד בחוסר רצון לניק ג׳קובי, האורק הראשון במדים הכחולים בעולם עמוס באותן כמויות הגזענות המאסיביות שאנחנו מכירים, שרק מופנית למטרות שונות באנלוגיה מסורבלת. לנדיס בונה עולם בו בני האדם חיים לצד (אבל לא ממש עם) אלפים, אורקים, פיות וכו׳ משחר ההיסטוריה (אולי), ולמעשה, בזאת בניית העולם שלו מתחילה וגם מסתיימת. עוד פרט שהוא מוסיף לסיפור הוא דווקא שימוש מרענן בשרביטי קסם, תחת חוקיות בה בודדים מסוגלים לאחוז בשרביט והם מכונים ״בהירים״. אלו הלא–בהירים שנוגעים בשרביט מושמדים במקום – והמפתח הוא שאין לדעת האם אתה בהיר או לא עד שאתה מנסה את מזלך.
אם בהיר עושה משהו היטב זה לערבב את הטונים השונים של ז׳אנרי הפנטזיה וסרטי שוטרים, ותחת ידיים אחרות היתה עשויה להיווצר מאותו הפרמיס ואותו הקאסט יצירה ייחודית ומבדרת. אך בידיו של לא אחר מדייויד אייר, האיש שהביא את יחידת המתאבדים הקטסטרופלי והמכוער לעולמנו, בהיר הוא בעיקר סרט חסר טעם. בשום אופן לא צריך להציב אותו באותה שורה תחתונה של הסרט הקודם של אייר, אך מעטים הם רגעיו המוצלחים, וגם אלו מלווים בצלילי הפסקול גרנדיוזיים שאין כמותם שהלחין דיוויד סארדי. באף שלב של צפיה בבהיר אל תרשו לעצמכם להתמם ולחשוב שהפסקול הגיע לשלב מקסימלי של התאמצות להיות אפי, כי הנה מיד שכבה נוספת של אפיות מאולצת מגיעה, לעתים נדירות בהצדקה נרטיבית.
בהיר עוקב ברובו אחר ההתגלגלות של וורד וג׳קובי ללילה אחד ארוך ורב–ארועים, בו הם נתקלים באלפית בהירה (תרתי משמע) ושרביט, ומנסים להגן עליהם מפני בעלי אג׳נדות מסוכנות דרך התקוטטות עם כנופיות רחוב, מריבה במסיבת רייב רעשנית וקרב יריות במועדון חשפנות (לא לנדיס ולא אייר יוותרו על ההזדמנות ללוקיישן האחרון). כל זה נשמע כמו בסיס אקשני עם אינספור אופציות לכוריאוגרפיות או קולנועיות סוחפת, משהו שיזכיר את הכיף משיתופי הפעולה של ג׳ון קרפנטר וקורט ראסל, אבל בפועל ההרפתקאה הלילית של וורד וג׳קובי מוגשת בגנריות חסרת מעוף.
לצמד השותפים בעל-כורחם אין כימיה באופן מובהק. בכלל, רוב הזמן נראה שהדמויות בסרט לא מתקשרות אחת עם השניה באותם מרחבי חלל וזמן, וזורקות קלישאות תלושות לאוויר במינון של תפסת מרובה לא תפסת. יחד עם זאת, הכריזמה הידועה של סמית׳ מצליחה להרגיע ולהסעיר כשצריך, ולהעלות חיוכים כל הזמן. לידו ג׳ואל אדגרטון (בקרוב יככב לצידה של ג׳ניפר לורנס על המסך הגדול בדרור אדום) מכוסה–האיפור המשובח הופך את ג׳קובי האורק לדמות אמינה, סימפטית ורגישה. סיפור הרקע של ג׳קובי כאורק שמנסה לחיות כאחד האדם, ומפחד מהמורשת של עצמו, אפילו מצליח לרגש לפרקים. אבל חילופי הדברים, חילוקי הדעות והעקיצות בין השניים היו צריכים להיות מקור הבידור של הסרט, מה שהופך סרטים מהסוג הזה לבעלי ערך של צפיות חוזרות (ע״ע צמדי השוטרים/סוכנים ג׳ונה היל וצ׳אנינג טייטום בסרטי ג׳אמפ סטריט, סיימון פג וניק פרוסט בשוטרים לוהטים או וויל סמית׳ בעצמו וטומי לי ג׳ונס בגברים בשחור), והדינמיקה הזו כאמור לא מצליחה להתעצב.
עכשיו צריכים לדבר על הרגע התמוה ביותר של בהיר, שכנראה מסמל אותו היטב: עם תחילת הסרט, דמותו של וויל סמית׳ רוצחת פיה–זכר עם מטאטא, בעוד החברים לשכונה מריעים מסביב. במציאות הלוס אנג׳לסית האלטרנטיבית הזו, נראה שכולם ממש שונאים פיות כי הן מבלגנות חצרות של בתים (שלב מוקדם ביותר מכדי להבין שהסרט לא מתכנן להסביר פרטים בקפידה, אבל לפחות אנחנו ישר יודעים עם מה יש לנו עסק), ובמקביל, בהחלט נראה שמדובר ביצורים בעלי תודעה לכל דבר. וויל סמית׳ מצהיר ״Fairy lives don't matter today״, וחובט. לאף אחד לא אכפת מכלום. לכן גם היסטורית העולם של בהיר, שמתקשרת ישירות למאורעות הנבואתיים שלו ולאיזה אדון אופל מאיים, מאוזכרת כלאחר יד ותו לא, ונשמעת כמו לא יותר מרפרנס מעורפל מצפיה (או קריאה) רחוקה בשר הטבעות. נדמה לי ששמעתי צ׳יזבטים יותר עשירים במידע ממה שבהיר טורח לתת, אבל לפחות הסרט העלה בי חשק לצפות בשני הצריחים שוב.
בסופו של דבר, בהיר ייזכר כעוד מחלוקת חריפה בין המבקרים לקהל של אתר Rotten Tomatoes, כשרק 30% מהמבקרים נתנו לסרט ציון חיובי, לעומת 89% מהקהל (חשוב לציין שמספר המדרגים הוא די נמוך, גם בקרב המבקרים וגם בקרב הצופים). בהתאם לכך, יש לי מספיק סיבות להמליץ על צפיה בסרט, כי אם מסתכלים על הסטטיסטיקה, הסיכויים להנות ממנו הם לא רעים (אני אומרת רק ״לא רעים״ כי באתרים כמו IMDB למשל, הסרט התקבל פחות טוב על-ידי הקהל). בכל זאת, אני מקווה ששירות הסטרימינג האהוב יצליח להפיק יותר סרטים באיכות התכנים הטלוויזיונים שלו, ופחות באיכות המפוקפקת של תכנים קולנועיים מפוספסים כמו בהיר.
תגובות
