היפנים אינם מתלהבים כל כך מז'אנר גיבורי-העל המערביים, אך מצד שני הם אינם מהססים לרדת עליו חזק כמו בפארודיה One Punch Man. גם הסדרה My Hero Academia עוסקת בגיבורי-על, אבל הפעם היא אינה רק צוחקת על הז'אנר אלא מנסה לעשות משהו מעבר לזה.
My Hero Academia (ביפנית Boku no Hero Academia) היא במקור מנגה שנכתבת ומצויירת על ידי קואיי הוריקושי (Kohei Horikoshi) ומתפרסמת במגזין המנגה המפורסם שונן ג'אמפ. כרגע היא נחשבת כלהיט ביפן, ובאופן טבעי היה זה רק עניין של זמן עד שאחד מאולפני האנימה ירים את הכפפה. מי שזכה לעונג לעבד את הסדרה למסך הקטן היה הסטודיו בונס (Bones), שבין היתר אחראי על סדרות מצליחות מן העבר כמו שני העיבודים של Fullmetal Alchemist ו-Soul Eater.
העלילה של My Hero Academia מתרחשת בעולם בו רוב מוחץ של האוכלוסיה מורכב מאנשים בעלי כוחות-על וקריירה כגיבור שמציל את היום זו שאיפה מציאותית. או במלים אחרות – החלום הרטוב של כולנו. הפרוטגוניסט שלנו הוא נער בשם איזוקו מידוריה (Izuku Midoriya), שרוצה להיות כמו הגיבור המוערץ עליו ביותר, אול-מייט (All-Might) ולהתקבל לאקדמיה שמכשירה גיבורים. יש רק בעיה "קטנה" שמפריעה לו בדרך להגשמת חלומו – הוא נולד אדם רגיל לחלוטין וללא כוחות-על כלשהם. על אף זאת, הוא מסרב לוותר על החלום שלו מבלי לנסות קודם להגשים אותו בכל כוחו.
כאמור, My Hero Academia נמנה עם אוסף הקומדיות שצוחקות על ז'אנר גיבורי-העל. לכן, לצד אנשים עם יכולות סטנדרטיות כמו חוזק-על, ריפוי מהיר או יכולת להקפיא, תמצאו גם כמה כוחות משונים במיוחד כמו אדם עם אגזוז של מנוע בשריר התלת-ראשי של הרגל, ילד שהשיער שלו נדבק לכל מקום ובחור שיורה לייזר מהפופיק. אבל כאמור, הסדרה מנצלת את הבמה כדי לדבר גם על שאלות חשובות כמו מה חשוב יותר, מידת היכולת הפרקטית להגשים את מטרתך או מידת הנחישות שלך להגיע ליעד? שאלה מעניינת אחרת שעולה במהלך הסדרה היא מה באמת גיבורים מרגישים עמוק בפנים, על אף שכלפי חוץ הם תמיד שומרים על קור רוח או על חיוך רחב מאוזן אל אוזן? השאלות הללו הן פתח לדיון מעניין שמנתץ שוב ושוב את כללי הברזל שמאפיינים את גיבורי הקומיקס המערביים הקלאסיים.
האופי של איזוקו כדמות הוא סתירה מעניינת. בתור אדם נורמטיבי שמוקף באנשים שמסוגלים לעשות דברים בלתי נתפסים על הדעת, הביטחון העצמי שלו ביכולותיו שואף רוב הזמן לגובה דשא. אנחנו מגלים גם די מהר שאת החולשה שלו מנצלים הבריונים המקומיים כדי להפוך אותו לשק חבטות אנושי או סתם להתעמר בו בשביל הכיף. מצד שני, כשצריך אז הוא עושה מאמצים לעמוד על שלו על אף שרואים עליו בבירור שהוא תיכף מרטיב את עצמו מפחד. חששתי בהתחלה שהפרוטגוניסט שלנו הוא מהסוג הפחדן מיסודו כמו יוקיטרו מ-Future Diary, אך לשמחתי התבדיתי. איזוקו נמצא במאבק מתמיד בין הפחד שמאיים לשתק אותו לבין השאיפה להגשים את חלומו ורצונו הטוב והכנה לעזור לסובבים אותו. למרבה הפלא, זה בדיוק אחד הדברים שהופכים אותו לכל כך מעניין כדמות.
לצד הדיונים הפילוסופיים והדמות הראשית שתרתי משמע נאבקת עם הציפורניים במכשולים שניצבים מולה, יש את התסריט. אמנם הוא קצת צפוי בנקודות מסויימות, אבל התחושה היא שהוריקושי יודע בדיוק מה הוא עושה. כמו מנצח על תזמורת, התסריט יודע בדיוק מתי לשתול קטעי אקשן, מתי להפחיד את הצופה ובאיזו נקודה להציף אותנו רגשית. התזמונים המדוייקים הללו הופכים את My Hero Academia לחוויה בלתי נשכחת, גם אם קצרה מאחר והעונה הראשונה היא בת 13 פרקים בלבד.
נקודה שבה רצוי שהסדרה תשתפר היא בתחום פס הקול. שלא תבינו אותי לא נכון – המוזיקה מצויינת, אבל יש לה נטיה לחזור על עצמה יותר מדי עד שבנקודה מסויימת כבר הבנתי שתי דקות מראש מתי השיא של הפרק צפוי להגיע. בתחום הזה היא יכולה בהחלט לקחת שיעור פרטי מהסדרה Grimgar of Fantasy and Ash, שהשקיעה רבות בפס הקול העשיר והמגוון שלה.
לסיכום, My Hero Academia היא סדרה מצויינת שגרמה לי לחכות בקוצר רוח כל שבוע ליציאת פרק חדש שלה כמו ילד קטן. אם אתם אוהבים גיבורי-על אתם תרגישו בבית יחסית מהר, ואם לא אז תנו לה הזדמנות וצפו בשני הפרקים הראשונים שלה לפני שתחרצו את דינה. בכל אופן, אין ספק שהיא האנימה המוצלחת ביותר של עונת האביב שהסתיימה השבוע. למזלינו הרב כבר הוכרזה עונה שניה לסדרה, אז בהחלט יש למה לחכות.
תגובות
