מולאן בגרסת הלייב אקשן הוא חרב הפיפיות של דיסני

עיבוד הלייב אקשן של דיסני לאגדה של מולאן שונה בהיבטים רבים מזה של סרט האנימציה הקלאסי משנות ה-90, אך האם זה טוב או רע?

מולאן לייב אקשן

המושג "חרב פיפיות" בפירושו המודרני כוונתו אמצעי שמשיג את מטרתו אך גם מסב נזק למשתמש תוך כדי התהליך. העיבוד החדש של מולאן בגרסת הלייב אקשן הוא בדיוק כזה: מצד אחד משיג את מטרותיו, אך מצד שני גם עושה נזק מסוים לדיסני.

כבר שנים שדיסני מנצלת את עיבודי הלייב אקשן של סרטי האנימציה הקלאסיים שלה כדי להכניס שינויים בחומר המקור, החל מהרחבת סיפור הרקע של הנפשות הפועלות בעלילה ועד להעצמה נשית. אבל הפעם, יש מי שיגידו שאולי דיסני הלכו רחוק מדי עם השינויים: במולאן החדש לא תמצאו את השירים המוכרים, את מושו הדרקון ואפילו דמותה של מולאן עצמה שונה בתכלית. אבל כאן אפסיק עם ההשוואות – בביקורת זו אנסה לשפוט את הסרט לא כעיבוד לסרט האנימציה, אלא כסרט העומד בפני עצמו.

מולאן בלייב אקשן מציג את הנערה מולאן, שמתברר שיש לה כוח נדיר בשם צ'י. כבר ב-5 הדקות הראשונות רואים אותה מפגינה ביצועים יוצאי דופן כשהיא מתאמנת בשדות עם מקל, רצה על גגות ומקנחת בפארקור. באמצעותו ובעזרת האימונים הנכונים, היא יכולה להיות סוג של וונדר-וומן בפוטנציה. אבל אביה מדכא אותה, לטובתה, מלהשתמש בצ'י מאחר ועליה להביא כבוד דרך נישואין, כמו כן היא עלולה להיתפס בעיני אזרחי סין כמכשפה.

אל קו העלילה המוכר של פלישה לסין, גיוס עממי לצבא, ההתחזות של מולאן לחייל והצלת הארץ מצטרף אלמנט חדש ומעניין: משתמשת צ'י נוספת בשם שיאן לאנג, שגורשה מסין בשל השימוש בכוחה והצטרפה לצבא הפולש כנקמה. היא מהווה כצידו האחר של המטבע, זה שמראה מה היה עלול להיות גורלה של מולאן אילו הייתה נתפסת מבליטה את כוחה. האלמנט הזה מוסיף רובד נוסף, שעוזר בפיתוח הסיפור בתמונה הגדולה יותר.

כסרט עתיר תקציב, לא חסרים בו אפקטים. לרוב הדברים באים לידי ביטוי בכוריאוגרפיה של אימונים וקרבות, אבל יש גם CGI מסביב כמו הקרב בעיר בו שוכן הקיסר הסיני, הפניקס שמלווה את הדמות הראשית ועוד. בסך הכל הוא נראה טוב בעין. בין לבין משולבים קטעי פס קול, חלקם מקוריים וחלקם עיבודים מחדש של מנגינות מסרט האנימציה.

אבל אי אפשר להגיד שאין בסרט פגמים, לפחות ברמה העלילתית. לדוגמה, האנטגוניסט שמנהיג את הצבא הפולש מתגלה בשלב מאוחר יותר של הסיפור כלא מוצלח יותר מנבל ג'יימס בונדי טיפוסי, שמכשיל את עצמו עם תכנית מורכבת ללא הצדקה. כל הקונפליקט האחרון מרגיש מזיע ומתאמץ בצורה כמעט מגוחכת. בנוסף, המעורבות של הפניקס המלווה את הפרוטגוניסטית איננה ברורה מספיק למעט במפגש הראשון בו הוא מראה לה את הדרך אחרי שהלכה לאיבוד, מה שגורם לדמות המשנית הזו להרגיש כמעט מיותרת.

בסופו של דבר, דיסני השיגה את המטרה שלה, על אף שבהיבטים מסוימים הוא טעון שיפור – סרט מלחמה תקופתי עם נגיעות פנטזיה שמבוסס על הסיפור של מולאן, שכנראה מיועד יותר לקהל הסיני אך עדיין יש לו משהו לחדש לקהל המערבי. אך מצד שני היא פוגעת בעצמה בדרך מאחר ולפחות חלק מהקהל המערבי מגיע עם סט ציפיות מסוים מאוד, שהסרט אינו עונה עליו וכאן נמצאת חרב הפיפיות. מי שיצפה בסרט עם ציפייה לקבל מיוזיקל כמו גרסת המקור, עלול מהר מאוד למצוא את עצמו חש מאוכזב, כועס ואולי אפילו נבגד ע"י דיסני. גם ערכים ומסרים מסוימים שאפיינו את גרסת האנימציה הולכים פה לאיבוד, מה שיעצים את התחושות הללו. לעומת זאת, אלה שיסכימו לראות את הסרט בגישה של דף חלק יוכלו כן ליהנות ממנו.

גרסת הלייב אקשן של מולאן זמינה לצפייה דרך שירות הסטרימינג דיסני פלוס.

תגובות

In this article

נגישות