הנוסע השמיני הפך לסרט קנוני כמעט באופן מיידי. המותחן של רידלי סקוט, שהפך לאחד מסרטי האימה והמד"ב הגדולים בכל הזמנים בעיניי, השפיע כמעט על כמה מהסרטים הבולטים של הז'אנר, כולל היצור, אחד מסרטי האימה הטובים ביותר אי פעם. בחמישי הגיע למסכים בישראל סימן חיים, סרט חדש שנדמה שיותר מחקה מאשר שואב השראה מהנוסע השמיני.
עלילת סימן חיים עוקבת אחרי קבוצת אסטרונאוטים הנמצאים במשימה בחלל. כשהם מקבלים דגימת אדמה ממאדים הם מגלים בתוכה חיים. הביולוג בחבורה, יו, חוקר את היצור החי, שמתגלה כיצור רצחני.
לא רק מבחינת הסינופסיס של הסרט, שנשמע בדיוק כמו זה של הנוסע השמיני, דומה סימן חיים לסרטו של רידלי סקוט, אלא גם בכל מה שקשור לקצב הסרט. הסרט פשוט מתקדם בקצב הנכון, מה שעוזר לשמור על מתח לחלקים ארוכים ממנו וגם ברגעים שהם הוא פחות עובד. גם בכל מה שקשור לביולוגיה של העב"מ, אחד הדברים שלטעמי הפכו את הנוסע השמיני לכל-כך מוצלח בעיניי, נוחלים התסריטאים של סימן חיים, רטריס ופולורניק (דדפול, ברוכים הבאים לזומבילנד) הצלחה. היצור החי של הסרט משכנע מאוד הן מבחינת ההסברים המדעים שאנחנו מקבלים והן מבחינת הדרך בה הוא פועל, שמתקבלת על הדעת ולא נראית מופרחת מדי בשום שלב.
מנגד, בניית הדמויות של התסריטאים, איך נאמר בעדינות, לא ממש משכנעת. אף אחת מהדמויות של האסטרונאוטים לא מספיק מעניינת וכולן נעות על הסקאלה שבין לא מעניינות לקלישאתיות. יש לנו כאן רוסיה גנרית, ביולוג שנקשר קצת יותר מדי לחייזר, בחור אסיאתי שבדיוק נולדה לו בת בכדור הארץ, האיש המצחיק בחבורה שהוא גם זה שמוכן להקריב מעצמו לטובת הכלל, בחור שלא הצליח להתמודד עם כל הרוע בכדור הארץ והחליט לברוח הכי רחוק שאפשר ומפקדת חללית שלא בדיוק ברור מה הקטע שלה.
השחקנים של הסרט, מוכשרים ככל שיהיו (וחלקם מוכשרים מאוד) לא מצליחים להרים את הדמויות לשום מקום. ג'יק ג'ילנהול, לטעמי השחקן הטוב ביותר בחבורה, דווקא מקבל דמות שמתגלה שקצת יותר עגולה מהאחרות. אבל זו אחת ההופעות הכי אנמיות בקריירה שלו, מה שמונע מהדמות להתרומם לאנשהו.
מי שנבחר לביים את הסרט הוא דניאל אספינוזה (ילד 44, טעון הגנה) שעד היום לא ממש הרשים כבמאי בסרטיו הקודמים ולא השאיר שום חותם. כאן אנחנו דווקא רואים שכאשר הוא מקבל כתיבה טובה הוא מצליח למנף אותה. ניקח את ה-20 דקות הראשונות בהם החייזר מחליט לתקוף. כבר מהרגע בו יו שם את ידיו ליד החייזר, אספינוזה מצליח לבנות מתח יוצא דופן שממשיך וגודל ככל שאנחנו מתקדמים. משם, זה ממשיך לאחת הסצנות הכי טובות שראיתי על המסך השנה שכוללת מפגש של החייזר עם עכבר מעבדה. מכאן, אספינוזה ממשיך לביים בצורה אפקטיבית את כל הסצנות המפגש של החייזר עם האסטרונאוטים.
אחד הדברים הכי טובים בסרט הוא הצילום, עליו אחראי שיימוס מקגרווי (יצורים ליליים, הנוקמים). מקגרווי לא רק מעצים את תחושת הקלסטרופוביה של הדמויות אלא נותן מימד ריאליסטי לסרט, שכן תנועות המצלמה מזכירות בהרבה מובנים את אלו שאנחנו רואים בצילומי נאס"א.
הבעיה הגדולה, הן של התסריטאי והן של הבמאי, היא ליצור עניין בין הרגעים המצמררים של הסרט. סימן חיים אולי מעניין ברגעי השיא שלו, אבל רוב הזמן אנחנו פשוט מחכים לאותם רגעי התקפה של החייזר. הסיבה לכך ,מעבר לבניית דמויות לוקה בחסר עליה דיברנו, היא קודם כל תסריט די בנאלי בין סצינות המתח, הן מבחינת המבנה העלילתי שלו והן מבחינת ההתקדמות שלו שהיא אולי קצבית, אבל לא בדיוק הולכת למקומות מעניינים בשום שלב. במובן הזה, סימן חיים הוא הרבה יותר מותחן אימה מאשר סרט מדע בדיוני פרופר, שכן התסריט שלו מרגיש כמו חיקוי די חיוור לזה של הנוסע השמיני.
בעיה נוספת, ולטעמי הקשה מכולן, היא הסוף המעצבן של הסרט שפשוט מרגיש שהוא שם רק בכדי להפתיע את הקהל. אני הרגשתי שמדובר בסוף מעט מאולץ שמלבד אפקט הפתעה, לא תורם הרבה לסרט ולא בדיוק מתאים לו.
בשורה התחתונה, סימן חיים הוא לא סרט גרוע אך הוא גם לא מאוד מקורי. הוא מצליח ברגעים מסוימים לייצר עניין ובכמה סצנות בודדות אפילו להדהים, אך ברוב הזמן הוא סובל מהרבה יותר מדי בעיות שמונעות ממנו להפוך ליותר מסתם מותחן נחמד. במקום לצפות בחומר הממוחזר הזה, צפו שוב בנוסע השמיני המקורי או שפשוט תחכו לסרט החדש בסדרה שאמור להגיע אלינו במאי.
תגובות
