קינגסמן: מעגל הזהב הגיע לקולנוע בדיוק לכבוד השנה העברית החדשה, והביא איתו חילוקי דעות מרובים, כמיטב המסורת היהודית. סרט קומדיית–האקשן חוטא בכמה ממחלות הסיקוול הידועות, ולוקח את הגישה הפארודית כמה צעדים קדימה מדי, אך הוא מצליח לבדר ולהצחיק כמו שהמשכים רבים לפניו ניסו וכשלו. באופן מכוון מאוד, מעגל הזהב גם פותח מחדש את הדיון של מה מותר ומה אסור בקומדיה.
טארון אגרטון חוזר לנעליו המצוחצחות של אגסי, שבסרט הקודם המצליח, קינגסמן: השירות החשאי, הצטרף לשירות ביון בריטי סודי בשם קינגסמן, שמלבין את ריגולו במסגרת חנות חייטים אניני טעם. מעגל הזהב פותח עם אגסי בסיקוונס אקשני שמיד ממקם אותנו בעולם האינטנסיבי, נקמני ומלא ה-gore של קינגסמן (ולצערי גם מלא בעבודת CGI מובחנת). אז בעקבות שורת טרגדיות שקינגסמן חוטף, אגסי עושה את דרכו לקנטקי, יחד עם מרלין (מארק סטרונג המצויין בתפקיד), סוכן שמהווה את התמיכה הטכנית של הארגון. השינוי בסטינג הבריטי לאמריקאי לא אמור להגיע כהפתעה ביחס לקהל הרחב המיועד, ולגמרי מרענן את הסיפור – אם רק הסיפור היה מעט פחות ״הכל מהכל״, המעבר הזה היה כנראה חלק ומובן יותר.
בקנטקי אגסי ומרלין משתפים פעולה עם סטייטסמן, ארגון חשאי נוסף המסווה עצמו כמזקקת בורבון. את פניהם של אגסי ומרלין מקבל צ׳אנינג טייטום (שם הדמות שלו הוא אחד מהבדיחות הרצות הטובות של הסרט, אז אחסוך את המידע), שנוכחותו תמיד רצויה, גם אם היא מועטת במיוחד הפעם על גבול הפרסום–המטעה. טייטום מנוצל בעיקר כדי להכניס את הקינגסמנים האנגליים, ואותנו הקהל, לאווירה הכל–אמריקאית המבדרת, והוא מבריק במעט שניתן לו. עוד בסטייטסמנים האמריקאים – ג׳ף ברידג׳ס הקסום, האלי בארי בתפקיד סתמי אך בעל פוטנציאל, ופדרו פסקל (משחקי הכס, נרקוס) שדמותו קריקטורית מדי, אך מתאימה למאורע.
קינגסמן: מעגל הזהב אגב מלווה בשיר Take Me Home, Country Roads של ג׳ון דנוור, המוקדש לווסט וירג׳ינה, מדינה שקנטקי גובלת בה. השיר עשה לאחרונה קאמבק לתודעה הקולנועית לאחר שהופיע גם בסרט אחר שטייטום מככב בו, ועדיין רץ באקרנים, לוגאן לאקי. צירופי המקרים האלו תמיד מעוררים תהיה לגבי עד כמה הם צירופי מקרים או לא.
מעגל הזהב מציג נבלית חדשה – ארגון רשע בשם מעגל הזהב, המורץ על–ידי המאסטרמיינדית והמליארדרית פופי אדאמס, שלא בדיוק רוצה לשלוט בעולם, כמו שהיא חושקת בכך שיכיר בה. פופי מגולמת על–ידי ג׳וליאן מור המוערכת, ונראה שהיא נהנית מכל רגע בתפקיד, מה שהופך את הצפייה בה למהנה בהתאם. כמו כן, אין להתעלם מהעיצובים המהפנטים שמרכיבים את מקום מושבה של פופי, המשלב אמריקאיות פיפטיזית עם טכנולוגיה אקסטרה–חדשנית לרקע אווירה כוללת של פארק היורה. מהצד השני – הסרט מחזיר את קולין פירת׳ כהנרי, המנטור של אגסי, בפתרון נרטיבי לא מתאמץ. פירת׳, בניגוד מוחלט למור ואף לעצמו בסרטים מקבילים, הופיע עם חוסר תמוה של הבעתיות מסביבתו הקולנועית. המשחק האדיש שלו מפריע לאחדות הדינמיקה הכללית של האנסמבל, אך בכל זאת ניתן למצוא בו חן.
סרטי קינגסמן הם עיבוד לסדרת קומיקס מאותו השם של מארק מילר ודייב גיבונס, והרי בעולם הקומיקס דמויות חוזרות לחיים שוב ושוב. אך יותר מכך, מת׳יו ווהן (אבק כוכבים, אקס מן: ההתחלה) התסריטאי–במאי שוב מצליח להעביר את התחושה הקומיקסית במלואה דרך המדיום הקולנועי. יחד עם זאת, ווהן ממשיך לדחוק את גבולות דירוג ה-R עם קינגסמן: מעגל הזהב, עם סצנה מעוררת-מחלוקות איומה אחת, בה כחלק ממשימה אגסי צריך לבצע אקט מיני עם בחורה זרה הקשורה למעגל הזהב. הרעיון עצמו אולי נועד להטריל בזילות את המדיה החברתית, ולהצהיר שמבחינת ווהן אין לקומדיה שום גבול, גם לא כשהפמיניזם הפרוגרסיבי צופה מהצד. מהסתכלות אחרת, הרעיון אולי נועד כהיפוך מגדרי על דמות המרגלת, שהמיניות שלה תמיד מנוצלת בצורה כזו או אחרת, כשבמקרה שלנו זהו אגסי המרגל שנאלץ לנקוט בצעדי פאם פאטאל (איתם הוא מתמודד באופן רגיש ומשעשע). מצד שלישי, אולי הסיטואציה פשוט הצחיקה את צמד כותביה בלי לדאוג לכיוונים האלו בכלל. צריך לזכור שמי שכותבת עם ווהן את כל תסריטיו בכולל את מעגל הזהב היא ג׳יין גולדמן, שעומדת כמגן אנושי–נשי המונע מהאשמה הגנרית לפנות אל ״הגבר הלבן״.
סביר להניח שאותה הסצנה בקונטקסט של סרט פחות מהנה או של במאי פחות אהוד היתה מעוררת יותר אנטגוניזם, ומהצד השני – סביר להניח שאותה הסצנה בתקופה עולמית כללית מעודדת יותר היתה מעוררת פחות הדים. בשביל לשפוט את העניין במלואו, צריך לזכור שווהן לא מתעלם מהתקופה המתוחה בה אנחנו נמצאים, ויוצר בקינגסמן: מעגל הזהב סיטואציה פוליטית שבקלות מתפרשת כאנלוגיה ליחסי דונאלד טראמפ–הילארי קלינטון, וספציפית כביקורת על טראמפ. נשיא ארה״ב (ברוס גרינווד) מוצג כנשיא מנותק, אנוכי ואופורטוניסט, בעוד ראש המטה הכללי שלו (אמילי ווטסון) מוצגת כאישה שבצעה טעות אחת שולית, והיא נסקלת על–ידי הנשיא במידה חסרת פרופורציה בשל כך, רק לשם האג׳נדה ההזויה שלו. ווהן אפילו מצליח להעלות מחשבות חשובות בנוגע לאחריות וההשלכות של שימוש בסמים.
הבדיחה הרצה של מעגל הזהב עם סר אלטון ג׳ון אולי מסמלת את הסרט כולו: היא מעלה חיוכים מרובים ומכניסה המון צבעים מהפנטים, ובמקביל פועלת כחוסר איזון במינון (קצת כמו בייבי גרוט בשומרי הגלקסיה 2, סיקוול מדובר אחר מ-2017). קינגסמן: מעגל הזהב הוא מסוג הסרטים שיש להגיע אליהם עם ציפייה לאקשן והומור במלוא הכוח, לא לקלאסיקה או גורם משנה–משחק במפה הקולנועית, ובמסגרת הזו – קל מאוד להנות ממנו.
תגובות
במאמר זה
