פעם בשנה אני מרשה לעצמי לראות סדרת אנימה אחת שתרסק לי קצת את הלב. זה לא שיש לי מנעד רגשי של כפית, כפי שהרמיוני גריינג'ר הייתה אומרת, אני פשוט יודע מה המינון הנכון לבריאות הנפשית שלי. בשנה שעברה בחרתי ב-Violet Evergarden, עליה פרסמתי ביקורת מקוצרת בקבוצת הפייסבוק של גיקלואיד. הפעם בחרתי בסדרה יפן שוקעת (Japan Sinks) של נטפליקס. והלב שלי התרסק כמו פתי בר לפני שעושים ממנו כדורי שוקולד.
יפן שוקעת מבוססת על רומן של Sakyo Komatsu, שפורסם ב-1973. העיבוד הטלוויזיוני של נטפליקס קיבל עדכון קל מבחינה טכנולוגית ותוכלו למצוא בו נוכחות של סמארטפונים. אגב, זו הפעם הראשונה שהרומן הזה מקבל עיבוד כלשהו בתעשיית האנימה.
העלילה מספרת על רעידת אדמה עוצמתית שתוקפת את יפן. מעבר לחורבן האדיר על פני השטח, רעידת האדמה הראשונה יצרה תגובת שרשרת שבסופה כל איי יפן צפויים לשקוע מתחת לפני הים. הסיפור מתמקד במשפחת מוטו (Muto): זוג הורים, מתבגרת וילד צעיר, שמנסים לברוח מיפן לפני שיאלצו לישון עם הדגים, תרתי משמע.
כאמור, יפן שוקעת משחקת בעיקר על הרגשות של הצופה כבר מהדקות הראשונות של הפרק הראשון: החל מהשוק הראשוני מהתוצאות המיידיות של האסון ועד לתיאור סיטואציות של מחסור, אי-וודאות ואפילו חוויות קשות של אובדן. הדמויות והצופים נזרקים אל תוך מציאות אכזרית מאוד, בה לכולן יש סיכוי גבוה להיפגע בצורה הקשה ביותר. לפעמים אירועים כאלה יתפסו אתכם ברגעים הכי בלתי צפויים לחלוטין, לדוגמה דמות שנחנקת למוות בפתאומיות בגלל השתחררות של גז רעיל. אבל רגעי האובדן שבאמת מרסקים את הלב הם אלה שיש לקראתם הכנה מראש של הצופה לקראת מה שעתיד לבוא, התקווה שאולי הדמות תינצל ואז… התנפצות מכאיבה.
תוך כדי מסע ההישרדות של משפחת מוטו, יפן שוקעת מנסה לעסוק מדי פעם בנושאים נוספים מסביב כמו האם אפשר לקבוע איפה עובר הגבול בין עזרה הדדית לבין ניצול ואיך להתמודד עם מצב שנראה חסר תקווה לחלוטין, אבל החשוב ביותר לדעתי הוא על החשיבות של תיעוד ושמירת זיכרונות כל עוד אפשר. זה מקבל את הבמה הרחבה ביותר בסדרה ובא לידי ביטוי בתמונות קבוצתיות, וככל שהעלילה מתקדמת הן משמשות אמצעי להיזכר, לפעמים בכאב, מי ליווה את המשפחה עד לאותה נקודה ואילו דמויות אבדו בדרך. לפעמים האמצעי הפשוט הזה הוא אפקטיבי יותר מכל סיטואציה גרפית על המסך.
שני דברים עיקריים מפריעים לי עם יפן שוקעת: הראשון הוא מעברים מעצבנים בין יפנית לאנגלית. אולי בניסיון לפנות לקהל רחב יותר, הסיפור כולל בתוכו דמויות מארצות זרות שנקלעו לסיטואציה הטרגית. כאילו כדי להזכיר לנו את הרקע של הדמויות הללו, הן זורקות באקראי משפטים באנגלית על אף שכולן דוברות יפנית שוטפת. לאורך זמן, הגימיק הזה הופך להיות ממש מעצבן. הבעיה השנייה היא שהציור של הדמויות נוטה להיות מאוד שטוח ולא מפורט, יש מי שיגידו שהוא נראה אפילו זול. מי שחשוב לו הפן הויזואלי עלול לוותר על הסדרה רק מהסיבה הזו, וחבל.
יפן שוקעת היא מסע הישרדות מרגש אבל אכזרי לצפייה, לכן הסדרה איננה מתאימה לכל אחד ובטח שלא לרכי לב. גם העיתוי לפרסם סדרה דווקא על אסון טבע עלול אולי להיות בעייתי בימינו, אבל זה כבר נתון לשיקול דעתכם. בכל אופן, אם אתם מחפשים לרסק את הלב לחתיכות קטנות עם נגיעה של קטרזיס בסוף, זו הסדרה שהכי מתאימה לכם כרגע.
תגובות
