2016 היתה שוב הצלחה כלכלית מאסיבית ליקום הסינמטי של מארוול, עם קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים שהרוויח למעלה מ-1.1 מליארד דולר, ודוקטור סטריינג׳ שעקב אחריו, והרוויח קרוב ל-700 מליון. נראה ש-2017 תמשיך באותה הדרך הישר לראש הטבלאות בקופות, כשמארוול פותחים אותה השבוע עם ההמשכון המצופה שומרי הגלקסיה חלק 2, הסרט השלישי בשלב השלישי, שאחריו יגיעו הריבוט החדש והמצופה לא פחות ספיידרמן: השיבה הביתה של סוני ות׳ור 3, שכבר הצליח לעורר מחדש את העניין בדמות עם טריילרים מצויינים.
שומרי הגלקסיה מ-2014 היה סרט מרענן-ז׳אנר, שתפס את כולנו בהפתעה. הסרט הצליח ברחבי העולם, ומארוול קיבלו שבחים על כך שהצליחו לחדש את הסגנון שלהם לאחר שש שנות עשייה דאז. יחד עם זאת, אין לשכוח שהסרט היה בגדר סיכון כלכלי, כשעקב אחר חבורת גיבורים יחסית אנונימיים עבור הקהל הרחב, ששניים מהם הם דביבון ועץ מדברים – לא בדיוק גיבורי-העל הממוצעים להובלת סרט. כדי בכל זאת להנגישו לקהל מארוול לא באמת חידשו ברמת הבנייה הסיפורית, והלכו על הנוסחה המצליחה שלהם: דמויות מאוד שונות אחת מהשניה מפתחות קשר רגשי עמוק על רקע הצלת העולם (או גלקסיה), מפני נבל שכל קיומו נועד להשמיד את אותו, עם אקסטרה אפקטים ויזואליים מהממים והמון הומור של שורות מחץ. היינו שם כבר ב-2012, לא? החידושים של שומרי הגלקסיה הגיעו דרך הדמויות עצמן, הניואנסים השונים שלהן, השילוב המוסיקלי הייחודי, ועד כמה הסרט לא לקח את עצמו ברצינות, אך באותה מידה הצליח לייצר רגש אמיתי.
והנה אנחנו 3 שנים אחרי, עם בסיס מעריצים ענק, וציפייה ענקית לא פחות שהפעם ג׳יימס גאן, תסריטאי ובמאי הפרנצ׳ייז, יוכל לקחת סיכונים עלילתיים רבים יותר, ולהכנס משמעותית יותר לעומקן של הדמויות הבלתי-רגילות שלו. במקום זה, שומרי הגלקסיה חלק 2 למעשה לוקח כל אספקט מקודמו, ובאופן אוטומטי מכפיל אותו פי כמה וכמה, בעודו די מפספס את מה שלמעשה עבד אז. במקביל לסצנות אקשן בומבסטיות חסרות תקנה כחלק מפועלם של השומרים, הסרט הוא מעין רצף אקספוזיציות שבנויות מדמויות שמספרות על מאורע סיפורי מעניין שקרה, ולא ממאורע סיפורי מעניין שנראה על גבי המסך. שעה וחצי בתוך הסרט, ובתוך הכאוס הנרטיבי-ויזואלי ואינספור הבדיחות הרצות, כמעט בלתי אפשרי להבין מה הוא בכלל הסיפור. החוזק של שומרי הגלקסיה הוא כאמור שומרי הגלקסיה, אך החברים האנרגטיים מתפצלים די מהר עם פתיחת הסרט (רוויית האקשן), והדינמיקה שלהם לא נשארה באותה רמה כשהיתה בסרט הקודם.
שומרי הגלקסיה הוא פרנצ׳ייז על משפחה מודרנית שנבנית על ערכים משותפים ולא בהכרח על קשר דם, וחלק 2 ממשיך לעסוק בנושא הזה, ומעביר אותו בתחושה טהורה. לא פלא שהנקודות שעבדו בו הכי היטב קשורות לבייבי גרוט ויונדו (מייקל רוקר המופלא), תינוק עם שורשים ואב חורג חייזרי, שמספקים את הרגעים המשעשעים והאנושיים ביותר. את יונדו אנחנו סוף סוף מכירים הרבה יותר מקרוב, ומנקודת הראייה האישית שלו, ומנבל הוא הופך לאנטי-גיבור הקולנועי האידיאלי. פיטר קוויל AKA סטאר לורד (כריס פראט) לעומתו, הופך מהאנטי-גיבור המגניב שמניע את כולם סביבו ושכל כך אהבנו, לגיבור כבוי שלא מחזיק את הסרט, אלא פשוט נמצא שם והכל קורה סביבו. ההיעלמות של פיטר בתוך עצמו מאכזבת כפליים, שכן היה זה אמור להיות הסרט בו הוא חושף את הזהות האמיתית של אביו, ודרך כך גם שלו עצמו. אך פיטר לומד מעט מאוד על עצמו, ואנחנו לומדים מעט מאוד על אביו אגו (קורט ראסל), ישות קוסמית הפועלת בעצמאות, מלבד הרבה מאוד CGI צבעוני.
ואז אנחנו מגיעים לנקודת החולשה של מארוול המובהקת מכולן: הנבל. רבות דובר כבר על הנבלים המארווליסטיים, הרשע הכל-יכול ששואף להשמיד את העולם(או גלקסיה) כולו, ללא סיבה יוצאת דופן, או מאפייני דמות בלתי-נשכחים. במרבית המקרים אותו נבל מגיע גם במסגרת של משחק ואיפור מוגזמים. שומרי הגלקסיה הראשון חטא בזה עם רונאן המאשים, שעיצובו בעל עיני הפנדה נגד את המקור רחב הכתפיים ומלא האימה המקביל מהקומיקס. חלק 2 לא רק שלא מצליח להתעלות על בעיית הנבלים החוזרת ונשנה, הוא אף מעמיק אותה. אגב, מלחמת האזרחים והצלחתו האדירה בקופות – היה דוגמה לערבוב מוצלח בין נבלים לאנטי-גיבורים, כולם מקוריים ומעניינים.
למרות האכזבות המרובות ששומרי הגלקסיה חלק 2 מלווה עימן, הסיכוי שתהנו מהצפייה בו במסך הגדול אינו קטן, והסיכוי שילדים ובני נוער צעירים יהנו ממנו גדול משמעותית עוד יותר. זו חוויית אקשן אינטנסיבי ומנצנץ בלתי פוסק, לרקע שלל חילופי דברים מצחיקים בין הדמויות האהובות, בעיקרן בייבי גרוט, שאי אפשר לעמוד בפני מתיקותו. חובבי ה-MCU לא בהכרח בו ימצאו בו עניין מיוחד, שכן הוא לחלוטין סרט סטנד-אלון, אך אין מה לעשות – תחושת המחוייבות למארוול מתעלה על העובדות, וברור שצריך להשלים את הצפייה בו. כרגיל, אל תשכחו לחכות עד לסיום הקרדיטים.
תגובות
