Ghost Recon Wildlands – לא משחק לזאבים בודדים

Ghost Recon Wildlands הוא המשחק הראשון בסדרה שעובר, כמו הרבה משחקים אחרים, לעולם פתוח וגדול. מה זה עשה למשחק והאם הוא עדיין כיפי?

מה יהיה עם מחלת העולם הפתוח שתוקפת כל ז'אנר משחקים אפשרי? האם לעד נזכה לעוד ועוד משחקים שעוברים לנהל את מערכת המשחק שלהם בעולם ענקיים שגורמים לך לטייל או לנסוע ממקום למקום לאורך דקות ארוכות?

הקורבן האחרון של הטרנד הזה היא סדרת Ghost Recon, שבמשחק העשירי שלה עוברת גם היא לעולם פתוח (ועוד כזה שהוא ענק במיוחד). שלא כמו המשחק הקודם בסדרה, Advanced Warfighter, שהתרחש בעתיד, Wildlands חוזר אל ההווה ומתרחש בזמננו, או לפחות קרוב אל זמננו, שנת 2019. המשחק מתרחש בבוליביה. קרטל הסמים סנטה בלנקה צובר יותר ויותר כח והופך את המדינה כולה למדינה סמים. ממשלת ארה"ב מחליטה להתערב אחרי ששגרירות ארה"ב בבוליביה מופצצת וסוכן של ה-DEA, היחידה האמריקאית למאבק בסמים, נחטף, מעונה ונרצח על ידי ארגון הפשע. הממשל שולח את ארגון "הרוחות" כדי להפיל את הקרטל ולגלות את הקשרים שלו לממשל הרשמי בבולביה, וכאן אנחנו נכנסים לתמונה, בתור צוות ה"רוחות" האלה.

כמו שאר המשחקים בסדרה, האקשן פה הוא בעיקרו אקשן טקטי שמבוסס על משחקיות בגוף שלישי, כאשר אפשר להיכנס לגוף ראשון כדי לכוון את הנשק בצורה מדויקת יותר. העולם הפתוח של המשחק ענק עד מאוד (יכול מאוד להיות שזה העולם הפתוח הכי גדול שיצא לי לשחק בו), והוא גם עמוס בצורות סביבה שונות, שמאוד משפיעות על הדרך בה אתם משחקים: אם אתם נמצאים באיזור מדברי, רוב הסיכויים שתצטרכו להשתמש לא מעט ברובה הצלפים כדי לפגוע מרחוק, מכיוון שאי אפשר להתקרב מספיק מבלי שיראו אתכם; לעומת זאת, באיזורי הג'ונגל יש צמחיה צפופה שקל להתחבא בה ולהתקרב ממש עד לאויבים עצמם כדי לתקוף מקרוב. גם מזג האוויר משפיע, בעיקר על הראות שלהם ומהירות ההתקדמות.

כדי לטייל בעולם הענק הזה יש לרשותכם כלי רכב רבים, אבל הנהיגה בהם לא כיפית במיוחד. השליטה ברכבים לא נוחה, הם לא מגיבים היטב ללחיצות על הג'ויסטיק, ואל תדברו בכלל על לנסות לשלוט במסוקים במשחק. די מהר התייאשתי מהרכבים במשחק ומזל שיש גם נקודות קפיצה במפה שאפשר לקפוץ אליהם ישירות מבלי לנהוג את כל הדרך.

כמו בהרבה משחקי עולם פתוח אחרים, Ghost Recon Wildlands מצליח די מהר לשעמם. יש המון משימות, ממש המון, אבל הן מתחילות לחזור על עצמן די מהר. המפה מחולקת ל-21 פרובינציות שעל כולן צריך להשתלט, וכל אחת מהן משפיעה על אזור חשיבות אחר של הקרטל: השפעה, בטחון, ייצור והברחה. סיום כל אזור כזה פוגע ביכולות של הקרטל, ואתם יכולים לבחור עד כמה חשוב לכם לפגוע בהם ביכולות מסוימות. הבעיה היא שסדר המשימות כמעט בכל הפרובינציות חוזר על עצמו ודי מהר מתחיל להיות משעמם לבצע שוב ושוב את אותן משימות כדי להתקדם. לכל פרובינציה יש בוס שצריך לגלות מיהו ואז לחסל אותו. זה חוזר על עצמו, האויבים לא משתנים ואין כמעט שום שינויים.

למזלו של המשחק, האופי שמזכיר קצת את סדרת Grand theft Auto משחק לטובתה, וכיף להסתובב סתם ולעשות בלאגן או נסיונות משוגעים להרוג אויבים בדרכים מצחיקות או לא שגרתיות. אבל אם אתם אוהבים להיצמד למשימות, קחו בחשבון את החזרתיות הבלתי נגמרת שבטוח תציק גם אם אתם ממש מתחברים לסוג הזה של המשחקיות.

עוד נקודה למזלו של Ghost Recon Wildlands היא הגרפיקה המושקעת והמגוונת, שעוזרת לבטל חלק מהחזרתיות על ידי גיוון בסביבות ובמראה, אבל שוב, זה לא לגמרי מספיק. תרופה נוספת לבעיתיות הזו? לשחק עם עוד אנשים. כמובן שהרבה יותר כיף לעשות דברים עם אנשים אמיתיים. הדברים הלא צפויים שיכולים לקרות במשחק מרובה משתתפים הם חלק מהכיף ומהגיוון שמשפר את המשחק לעין ערוך. אם במשחק לבד תצליחו להשתעמם תוך שעות ספורות, במשחק מרובה משתפפים תוציאו מהמשחק הזה עוד המון שעות של הנאה. הנשקים בכל זאת כיפיים ויש מערכת שדרוג לא רעה לדמויות שלכם ככל שהם עולות ברמות, והאתגר של לבצע את אותן משימות שוב ושוב משתפר לאין ערוך כשאתם עם עוד אנשים בשר ודם.

Ghost Recon Wildlands הוא משחק מושקע, יפה וכיפי בשעות הראשונות שלו. אם יש לכם חברים לשחק איתם, תוציאו ממנו ערך רב. אם אתם מתכננים לשחק בו לבד, קחו בחשבון שאחרי מספר שעות הוא יבדוק היטב את הסבלנות וההתמדה שלכם.

תגובות

במאמר זה

נגישות