בשנים האחרונות, בעיקר בעקבות סיטקומים כמו בנות, לואי ועוד, מתפתחת השתלטות מאסיבית של קומדיות הוליוודיות שהפסיקו להישען על בדיחות רצות. לחלופין הן שמות דגש על סיטואציות מביכות ומייאשות, שעוקבות אחר גיבור אבוד, ואפילו לא מעלות חיוך בקרב הקהל שלהן. במקרים קיצוניים יותר – הן אפילו די מדכדכות. ההומור נהיה מעין משהו שאמורים להרגיש או לתפוש בצורה אבסטרקטית, ולא באמצעות צחוק פיסי. כך כל פעם שעולה למסך, הגדול או הקטן, תוכן שמנסה להצחיק מתחילתו ועד סופו, אי אפשר שלא להעריך אותו, לפחות רק על בסיס הנסיון המשמעותי הזה.
מורים בהפרעה של ריצ׳י קין לא כאן כדי לחדש שום דבר, אלא בעיקר להתייחס מכל זווית אפשרית אל מה שכבר קיים ואף נשחק, ועושה זאת במודעות מלאה, ובכוונה מהותית ומלאה לגרום לקהל שלה לצחוק. קומדיית התיכון על גבול הפארודיה הזו מתכתבת עם כל קומדיית נעורים בתיכון/קולג׳ ידועה, ובמיוחד מכוונת לסגנון סרטי ג׳אמפ סטריט החדשים המצויינים, כולל את אייס קיוב ומינוס השוטרים הסמויים (למרות שהמשטרה מקבלת כאן קריצה בגאג מוצלח).
מבנה הסרט תמוה עוד מסצנת פתיחתו ולוקח זמן להבין לאן הוא הולך ואיך הוא מתכוון להגיע לשם – בשלב מסויים הבלאגן הנרטיבי הזה נהיה כיף, כשהוא מקביל במדוייק לבלאגן המתרחש במתחם התיכון, ביום האחרון ללימודים. הסרט נקרא במקור Fist Fight, וכשמו לחלוטין כן הוא, שכן סביב קרב האגרופים המתוכנן הזה כל עלילתו נעה. הסרט בונה לעצמו עם זה בילד אפ עצום, ולמרבה ההפתעה, מצליח במשימה הלא פשוטה של לעמוד בו.
המורים של מורים בהפרעה בעצמם מוקבלים לתלמידי התיכון הפרועים שלהם, בעודם מגולמים על-ידי קאסט אידיאלי. צ׳ארלי דיי הוא ליהוק מדוייק לגיבור האומלל, מר קמפבל, המורה לספרות שרק נמצא בזמן הלא נכון במקום הלא נכון כל הזמן; ואייס קיוב הוא מר סטריקלנד, המורה המאיים שאף אחד לא מעז לעמוד בדרכו. הוא זה שמזמן את קמפבל לקרב, ולמעשה כופה עליו את ההשתתפות בו. אי אפשר לחשוב על ליהוק טוב יותר מהראפר שהפך לכוכב קולנוע המתמקד בדמויות בדיוק מהסוג האקסטרה רציני הזה, ומצליח להפחיד ולהצחיק בו זמנית. דיי מוכר בעיקר מתפקידו בפילדלפיה זורחת, וכבר כיכב בסדרת סרטי הקומדיה המצליחה, איך להיפטר מהבוס – סרטים שגם התעקשו באופן מופגן להצחיק, ולא להעיק. דיי בעל גוון הקול הייחודי הוא קומיקאי מוכשר עם מגוון גדול של ניואנסים, וזה בהחלט תומך בתהליך אותו קמפבל עובר, מבלי שהדמות תתחיל להשחק בדרך, או שתפסיק להצחיק לרגע אחד.
שאר חברי הקאסט המבדר כוללים את ג׳יליאן בל, הקומיקאית הצעירה והמבטיחה שכבר התחברה לחבורת סת׳ רוגן והופיעה בג׳אמפ סטריט 22 ובלילה שלפני, שמגלמת את יועצת החינוך המסוממת שנמשכת באובססיביות לתלמידיה; טרייסי מורגן, שכיף לראות אותו לאחר השיקום הממושך שעבר בעקבות תאונת הדרכים שהיה מעורב בה ב-2014, מגלם את מורה הספורט המטורלל; כריסטינה הנדריקס, ג׳ואן האגדית ממד מן, שמצויינת במעט שניתן לה כמורה לצרפתית הסדיסטית, אך בגדול מבוזבזת לגמרי; ואפילו קומייל נאנג׳ייאני, שצופי עמק הסיליקון המבריקה יזהו אותו כדינאש, מגיח כאן כמאבטח קל הדעת העצל של התיכון.
המודעות החברתית הגבוהה בתסריטם של ואן רובישואו ואוון סוסר מתבטאת בטירופם של המורים, המופרעים עוד יותר מתלמידיהם, ובעיקר בהרבה הפוך על הפוך של הקלישאות ודעות קדומות המוכרות לנו מסרטים דומים. המטרידנים הופכים למטרידניות, הנשים אלימות לא פחות מקולגות הגבריות שלהן, וייצוג התלמידים החנונים וההומואים, שלאורך ההיסטוריה היו עוגן האומללות של הז׳אנר ונתונים לבריונות מתמשכת, הפכו בעצמם למנהיגי הבריונות הבית ספרית. על אף השטחיות המכוונת של העלילה, רובישואו וסוסר מצליחים להגניב את עמדתם לגבי מצב החינוך העגום בעולם המערבי, מבלי לבקר את הדור הצעיר על הפורענות המבזה שלו, אלא להפנות את האצבע לעבר המורים המחנכים, שעליהם לקחת את האחריות על ה…חינוך.
מורים בהפרעה הוא בסופו של דבר סרט מרושל ומפוזר מדי שהקהל הרחב לא בהכרח יהנה ממנו. אם מגיעים אליו בסטייט אוף מיינד קליל ובלי ביקורת קפדנית, ורק נותנים למה שמוצג לעשות את עבודת הבידור, הוא בהחלט מהנה לאורך 90 הדקות העמוסות שלו. שווה לתת לו ניסיון ולו לסצנת מופע הכשרונות הצעירים של בתו של קמפבל, שהיא בהחלט המשעשעת ביותר מסוגה שראיתי בקולנוע מזה זמן רב. אם יוצרי הסרט ישקלו להרחיב אותו להמשך, הייתי שמחה אם היו מוותרים על סרט סיקוול, ודווקא הופכים אותו לסדרה. יש לי הרגשה שסך כל המעורבים, המורים והתלמידים המשעשעים כאחד, היו עוברים את המסך הקטן היטב, והיה כיף לעקוב אחר מעשיהם אחת לשבוע.
תגובות
