חיות הפלא והיכן למצוא אותן – סרט קסום לא רק לפוטריסטים

הביקורת הבאה של חיות הפלא והיכן למצוא אותן איננה מכילה ספויילרים, וכמו כן, איננה מכילה את השם סלמנדרה.

היה זה רק עניין של זמן עד שג׳יי קיי רולינג והאחים וורנר ימצאו סיפורי הארי פוטר חדשים לספר במסך הגדול, איתו או בלעדיו. הארי פוטר נמצא בטופ המותגים הקולנועיים הכי רווחיים בהיסטוריה, שני ליקום הסינמטי של מארוול בלבד, עם רווחים של למעלה מ-7.5 מליארד דולר ברחבי העולם, עוד לפני שמחשבים את רווחי המרצ׳נדייז כמובן. זה גם לא הגיע כהפתעה לאף אחד שטרם יציאת חיות הפלא והיכן למצוא אותן לאקרנים, רולינג כבר הכריזה על ארבעה סרטים מתוכננים נוספים.

רולינג, שעד עתה פיקחה מקרוב על כל הנעשה בשמונת סרטי הארי פוטר, וכל תסריט היה צריך לעבור את אישורה, לראשונה מתפקדת כתסריטאית הבלעדית. בהחלטה חשובה היא עזבה את משפחת פוטר לנפשה, ועברה לעסוק בדמויות אחרות לגמרי, תוך כדי ניצול העובדה שהשמות ניוט סקמנדר וחיות הפלא והיכן למצוא אותן כבר אומרים לקהל משהו, עוד מראשית ימי הפרנצ׳ייז באבן החכמים. ב-2001 רולינג הוציאה לאור את ספר הלימוד, שנלמד על-ידי הארי בשנתו הראשונה בהוגוורטס, תחת שמו של סקמנדר, ובליווי הערות צד שכביכול נכתבו בכתב היד של הארי, רון והרמיוני. הסרט מביא לחיים חלק לא מבוטל של אותם יצורים קסומים המפורטים בספר הלימוד, אך כמובן מספר סיפורים עלילתיים חדשים לגמרי. העובדה שחיות הפלא לא מבוסס בצורה נמהרת על ספר, אלא נכתב באופן טהור עבור המדיום הקולנועי והצבת הסיפור כ-70 שנה קודם למאורעות הארי פוטר, והמעבר מאנגליה למחקר עולם הקוסמים בארה״ב, הן בחירות נכונות נוספות שמאפשרות לסרטים החדשים מרחב פעולה הכרחי. בזכות צעדים אלו, לא נדרש מקהל להגיע עם ידע מוקדם בכדי להבין את המתרחש ולהנות.

אנחנו ממוקמים ב-1926, בתקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה, כשניוט (ניוטון) סקמנדר מגיע לניו יורק עם מזוודת הנפלאות שלו ועם מינימום ידע על נהלי הקוסמות האמריקאיים. אדי רדמיין, שחקן יוצא דופן בתעשייה ההוליוודית, יוצר דמות מלאת ניואנסים שובי לב, כשהוא מניע את סקמנדר בשפת הגוף וההבעות התמימות המזוהות איתו. אין סיכוי לשקול שהוא אי פעם עלול להזיק לקטן שביצורים החיים. החיות של סקמנדר השלומפר נוטפות מהמזוודה שלו בזו אחר זו, ובמהלך רוב הסרט הוא עסוק בלאתר אותן, לעצור את הכאוס המבדר שהן מחוללות ואת הזעם של בני האדם שעתיד לבוא בעקבותיו. שימוש עיקרי באפקטים פרקטיים לרוב עדיף על פני סרט שכל כולו CGI, אבל חיות הפלא הממוחשבות מתאימות לעולם שבנה דיוויד ייטס, שביים גם את ארבעת סרטי הארי פוטר האחרונים. החיות הציפו את מסך האיימקס הענק, שהקנה תחושה של מצפה תת-ימי המשולב במצפה כוכבים, לשם מגיעים כדי להתבונן בפנטזיות יצירתיות המתעוררות לחיים (שאוט-אאוט לחיית הפלא עם אובססיית הבלינג בלינג).

קיים פער אדיר בין הפראות והפורענות של חיות הפלא כשהן משוטטות במרחבים האורבניים הזרים של ניו יורק, לבין ההרמוניה בה הן חיות במזוודתו המופלאה עד אין קץ של סקמנדר. סקמנדר מצליח להביא לאיזון של כל אחת ואחת מהן, דואג לכלל צרכיהן, ומשרה אווירה רגועה שלא מעוררת את היצרים החייתיים האגרסיביים שבפנים. בתקופה מעורפלת של פילוג עמוק ברחבי העולם, זהו מסר קולנועי מלא תקווה: בכל ״חיה״ טמונה שלווה, אך לצידה טמונה תוקפנות, ועלינו רק למצוא את הסביבה שתמנע את הצורך בה. במקביל קיים כאן גם מסר שמבקר את בני האדם, שעומדים בדרכם של כל שאר היצורים על גבי כדור הארץ, ולא מתאמצים להבין אותם, או עוצרים רגע להעריך את יופיים. זהו מסר סלחני ואופטימי, שהרי הסיפור שם במרכזו את אותן הדמויות שמבשרות על רמת האכפתיות העמוקה שלהן.

לצידו של סקמנדר פועלות האחיות הקוסמות טינה וקוויני גולדשטיין, כל אחת מקסימה בדרכה שלה. קתרין ווטרסטון, שהיא אגב בתו של לא אחר מסם ווטרסטון מחוק וסדר, מובילה את הסרט לצידו של רדמיין כטינה, שאינה מסוגלת לעקוב אחר חוקי הספר היבשים בשל אופיה המיוחד, בדיוק כמו סקמנדר. הסרט לרגע לא מתבייש להצהיר שלפעמים אותם האנשים המוזרים, שמתקשים להשתלב בחברה כפי המצופה, הם האנשים שדווקא עלולים להוביל לשינוי מהותי. אליסון סודול היא שחקנית וזמרת שידועה כ-A Fine Frenzy, ומתגלה כבעלת איכויות סגנוניות של מיטב שחקניות ברודווי כקוויני קוראת המחשבות הרגישה.

אבל הישגו הגדול ביותר של חיות הפלא והיכן למצוא אותן הוא שמבין שלל דמויותיו הצבעוניות בעלות היכולות המדהימות, הדמות הכי מעניינת שלו היא דווקא דמותו של בן אדם פשוט: לשלושת הקוסמים מתלווה ג׳ייקוב קוואלסקי, אדם ללא יכולות קוסמות, AKA מוגל, שחלומו הגדול ביותר הוא בסך הכל לפתוח מאפייה קטנה. ג׳ייקוב, המגולם בידי דן פוגלר הניו יורקר זוכה פרס הטוני, נקלע לסיטואציות המרהיבות בעל כורחו, אך מהר מאוד מוכיח את תועלתו בהן, ועוד יותר מהר מזה, מתגלה כדמות הכי מרגשת ומעוררת סימפטיה של הסרט.

הסקאלה הקטנה יחסית שבה הדמויות פועלות היא דבר משמח לכשעצמו, שכן סרטים כאלו כבר נהיו נדירים למדי. כמובן שבתוך הסיפור הקטן הזה הסרט שוזר קווי עלילה של הצד האפל של יקום הארי פוטר – זה המוגלגי שמפחד מהלא נודע ומגיב בשנאה (שאוט-אאוט ליודה), וזה הקסום שבונה את עצמו לאט לאט מתחת לפני השטח, ולעתים גם מתפרץ מעל והאימה הזו בהחלט מקבלת נוכחות ויזואלית משמעותית בסרט ובפסקול שלו. אבל העולם לא עומד כאן בסכנת החרבה מיידית, והדמויות לא צריכות לגבור על נבלי העל העוצמתיים מכל.

נותרו עוד אינספור קווים לפתח בקרב הדמויות שהסרט הציג, כמו גם בעולם הקוסמות האמריקאי, אבל הסרט סוגר את הקצוות שלו כראוי כיחידה אחת. זו משימה לא פשוטה להמשיך לספר על עולם פופולארי כל כך כמו זה של הארי פוטר, להציג התחלה של עולם חדש מלא בדמויות וסיפורים חדשים, ולספר סיפור אחד שלם מהתחלתו ועד סופו. חיות הפלא והיכן למצוא אותן עומד בכל זה, ולמרות שאין לו תחכום או רבדי עומק המשתווים ליכולותיה של רולינג כסופרת, הוא מעל הכל חוויה קולנועית מהנה במיוחד.

תגובות