סרטי מד״ב מפוקפקים שמוצאים את דרכם הישר לנטפליקס במקום להפצה בבתי הקולנוע מתחילים להתאסף כז׳אנר קולנועי חדש. במקרה האחרון מדובר בהשמדה, שעוקב אחר סרטים כמו פרדוקס קלוברפילד והכחדה של אלכס גרלנד, כשהאולפנים מבינים שלא יהיה לסרט קהל רחב מספיק אפילו כדי לכסות את התקציב, ומעדיפים לחתום על עסקה עם נטפליקס במקום להפיצו בעצמם ברחבי העולם.
בהשמדה מככב מייקל פנה, שנראה בימים אלו בקולנוע בתור לואיס המשעשע באנטמן והצרעה ושיחק השנה גם ב–12 לוחמים, המבוסס על סיפור מלחמה אמיתי ובכיכובו של כריס המסוורת׳ (שני סרטים ראויים יותר מהשמדה). פנה מגלם אדם שחווה חזיונות לגבי חורבן העולם המתקרב, שיקרה בפלישה חוצנית, כשהשחקן מנסה להביע כישורים דרמטיים יותר מאשר מה שמצופה ממנו בדרך כלל, אך זו לא הדוגמא האידיאלית ללמוד ממנה מה באמת יש לו לתת. השמדה מנסה לדמות את נקודת המוצא שלו לזו של מפגשים מהסוג האישי, מה שמיד מדגיש עוד יותר את חוסר יכולתו הכללי.
אישתו הקולנועית של פנה מגולמת על–ידי ליזי קפלן, שלרוב מופיעה בסרטים עם סת׳ רוגן, והשניים כל כך נעדרים מכימיה, עד כדי כך שבלתי מובן כיצד לוהקו יחדיו לגלם בני זוג. קפלן ופנה לא מתפתחים כדמויות תוך כדי שהסיפור מתקדם, ולא נלמד עליהם כמעט דבר שיגרום לצופים להזדהות איתם או לכל הפחות להתעניין בהם. בסרט מופיע גם מייק קוטלר, הידוע במחוזות נטפליקס בתור גיבור–העל המארווליסטי, לוק קייג׳, אך בתפקיד מוחמץ ושולי לגמרי.
במאי השמדה הוא האוסטרלי הלא–מוכר, בן יאנג, שבכורת הבימוי שלו Hounds of Love הציג בפסטיבל ונציה, ונחשב לסרט אימה ברוטלי במיוחד. יאנג כנראה ריסן את סגנונו לקראת העבודה ההוליוודית הראשונה שלו, עד לרמה הזו שלא נשאר בהשמדה סגנון בכלל. אולי מוטב שיאנג עידן את עצמו מאותה אימה מבחילה, אך הוא היה צריך למלא את החלל במשהו אחר. הסרט, שהיה מיועד לצאת לבתי הקולנוע העולמיים בינואר מוקדם יותר השנה, הוא כאמור לא יותר מצל משמים של סרטי מד״ב רבים שכן זכו בצדק לככב על המסך הגדול, איתם הוא מנסה להתכתב (זה אירוני במיוחד כשאחת מדמויות הסרט אומרת לדמות-חוצן ברנדומליות מיסתורית ובהקשר לא-ברור: ״אני לא מפחדת מהצל שלך״).
מה שמצליח לסקרן בהשמדה הוא שילוב השלישיה שנמצאת מאחורי התסריט שלו: הראשון שבהם הוא אריק הייסרר, שהיה מועמד לאוסקר על כתיבת התסריט של המפגש – מסרטי המד״ב המרהיבים ומשמעותיים ביותר של העשור, בבימויו של המאסטר דני ווילנוב. אך למרות קו נרטיבי מסויים דומה – שנעשה בביצוע רשלני וחסר עומק, כמו הסרט כולו – בהשמדה אין כל זכר לאותה הרמה מהמפגש. התסריטאי השני הוא בגדר הפתעה של ממש, והוא בראד קיין, מי שידוע בעיקר כקול–השירה של אלאדין, מיצירת המופת הקלאסית של דיסני. קיין עבד בעברו כתסריטאי בסדרת המד״ב פרינג׳ של ג׳יי ג׳יי אברהמס. השלישי שחתום על התסריט הוא ספנסר כהן, הכותב המקורי של הסרט, שתסריטו נכנס ב-2013 משום מה לרשימה השחורה בהוליווד (תסריטים שנחשבים לאהודים ביותר מאלו שטרם זכו להיות מופקים).
השמדה מנסה לבנות מתחים וטוויסטים סביב מגוון שאלות מד״ב מוכרות, כמו האם הגיבור מאבד את שפיותו או שהמציאות סביבו אכן משתנה; מהן הסכנות בטכנולוגיה ובמיוחד בפיתוח אינטלגנציה מלאכותית; וכמובן מה זה אומר להיות אנושי – אך כושל בהצגת כל אחת מהן. הסרט לא מצליח לבנות ראשית כל את הסיפור הקטן בתוך התא המשפחתי של גיבורי הסרט הגנריים, וקורס לחלוטין כשמעמיס עליו את התמונה הגדולה של תהיות מד״ביות שהוא לא באמת מעוניין לחקור, אלא רק להזכיר בקצרה שהן קיימות. כמו סרטים מקבילים רבים, גם בהשמדה נעוץ רעיון ראשוני שהיה יכול להיות מפותח היטב, אך הסרט לא השכיל להבעיר את הניצוץ, ולא מימש את הפוטנציאל של עצמו.
באשר לנטפליקס, התכנים המקוריים שענקית הסטרימינג מייצרת מוכיחים את עצמם יותר ממספיק בשביל שהפצות הסרטים הכושלים מהסוג הזה לא ישליכו עליה יותר מדי, בייחוד כשהסרטים המקוריים הבאים שתפיץ שייכים לאחים כהן ולאלפונסו קוארון.
תגובות
