Duke Grabowski: Mighty Swashbuckler! וגעגועיי לאי הקופים

משחקי הקווסט הפכו לנישה של משוגעים לדבר ולגיימרים מזדקנים. גיל גוטקין שיחק ב-Duke Grabowski: Mighty Swashbuckler! בתקווה לשחזר את ימי "אי הקופים" העליזים

כבר לא מעט שנים שעולם משחקי ההרפתקה מתרחש אי שם ברחבי עולמות האינדי, ולא במיינסטרים של משחקי המחשב. אחרי שהיה לכמה שנים בשנות ה-90 אחד הז’אנרים המובילים, כיום נדמה שבסצינת המשחקים המודרנית אין מקום יותר למשחקי ההרפתקה האיטיים ומבוססי הסיפור, שפינו את מקומם למשחקי האקשן המהירים. רק עם פריחת סצינת האינדי חזרו משחקי ההרפתקה לחיים. נדמה שהיום יש יותר משחקים כאלה מאי פעם, וחלקם אפילו מצליחים לפרוץ את תקרת הזכוכית הזו, כמו סדרות המשחקים המצליחות של Telltale.

Duke Grabowski: Mighty Swashbuckler! הוא משחק הרפתאות שלא מתבייש להציג בגאון את ההשראה שלו (שלא לומר העתקה ופארודיה בוטה) מסדרת משחקי Monkey Island הקלאסית והמצליחה של LucasArts. זה מתחיל כבר במוזיקת הפתיחה, שמיד תזכיר את המשחקים ההם לכל מי ששיחק בהם; ממשיך עם הגרפיקה הצבעונית והדומה לגרסאות התלת מימד של המשחקים; ולא פוסח על כמה שמות של חפצים, אנשים או מקומות שנלקחו ישר מהמשחקים ההם, כולל כמה עקיצות מכוונות אל גאיבראש טריפווד, הגיבור של סדרת המשחקים, השימוש הנפוץ של LucasArts בסמל ה-TM לזכויות יוצרים על כל מיני מילים שהמציאו, ועוד מאות רפרנסים קטנים וגדולים שחלק גדול מהכיף למעריצי הסדרה יהיה לגלות אותם בעצמם.

גיבור המשחק, דיוק, הוא פיראט מתחיל ודי לא מוצלח. המשחק לא ממש מסתיר את העובדה שדיוק הוא דמות די “פשוטה”, שלא לומר מוגבלת שכלית. הוא לא מבין מה רוצים ממנו רוב הזמן, לא באמת יודע מה הוא צריך לעשות, ורוב הדמויות האחרות די צוחקות עליו רוב הזמן. זה אולי מצחיק לטווח הקצר, אבל קצת קשה לשחק דמות ששוב ושוב לא מבינה מה רוצים ממנה, ולא משנה עד כמה מצחיקים המשפטים שהיא אומרת (והם לא באמת כאלה מצחיקים).

דיוק רוצה להיבחר להיות קפטן הספינה שהוא עובד בה, וכדי שיעזוב אותם בשקט, אנשי הצוות שולחים אותו לחזר אחרי 3 נשים בעיר כדי להוכיח את “פיראטיותו”, בתקווה שהוא לעולם לא יצליח. המשימה הזו של דיוק מחזירה אותנו לנקודה שכבר נגעתי בה מעט, ההומור של המשחק. הוא לא מוצלח במיוחד. רובו נע בין בדיחות על Monkey Island לבין בדיחות על דיוק ועד כמה הוא מטומטם ועד בדיחות על נשים ועד כמה קל לתפוס/לחזר/להשכיב אותן. זה אולי יצחיק לא מעט נערים בגיל העשרה, וזה בסדר גמור, אבל אני לא בטוח שמשחקים מהסוג הזה פונים בכלל אל שכבת הגיל הזו.

swashbuckler2

מה שמוביל לבעיה נוספת במשחק: הוא לא ממש יודע לאיזו שכבת גיל הוא רוצה לפנות. מצד אחד, די ברור שהוא מחזר אחרי הגיימרים בני ה-30 ו-40 פלוס, שמחפשים את הנוסטלגיה למשחקי הילדות שלהם. מהצד השני ההומור שלו די לא בוגר ופונה לקהל בגיל אחר, אם כי גם שחקנים מבוגרים לא בררנים מדי יצליחו להנות ממנו. מן הצד השלישי נמצאות החידות של המשחק, שהן לגמרי קלות מדי, וכמעט מתאימות למי שזה משחק ההרפתקאה הראשון שלו, או לילדים קטנים (ואז, מה בעצם עושה שם ההומור הלא ראוי לגיל הרך שלו?). זה לא שהחידות גרועות במיוחד, פשוט קל מאוד לפתור אותן. בדרך כלל אין לכם יותר מדי חפצים שאתם נושאים עליכם, ודי קל להבין מה צריך לעשות כדי לפתור את הבעיה שלפניכם.

גישה חדשנית אחת דווקא כן אפשר למצוא במשחק: לפעמים יצטרפו אליכם דמויות עם כישורים מיוחדים, למשל מישהי שממש טובה בהנדסה. היכולת הזו שלה, ויכולות אחרות של דמויות אחרות, הופכות לסוג של “חפץ” בתיק שלכם, שבו אפשר להשתמש על חפצים במשחק, כמו שמשתמשים בחפצים אחרים. רעיון מעולה, שמיושם מעט מדי.

swashbuckler1

הקלות הזו של החידות במשחק, יחד עם העובדה שהוא מורכב כולו מ”משימה” אחת ויחידה, הופכות את Duke Grabowski: Mighty Swashbuckler! לקצר ביותר. שחקנים שממהרים ממש יוכלו לסיים את המשחק בפחות משעתיים, ומי שאוהב להקשיב לכל השיחות וקווי העלילה יוכל אולי למתוח את המשחק לאורך של שלוש שעות. זה לא כל כך נורא בהתחשב במחירו הנמוך של המשחק, אבל משהו שבהחלט צריך לקחת בחשבון.

Duke Grabowski: Mighty Swashbuckler! הוא משחק שחובבי משחקי ההרפתאה יצליחו להפיק ממנו הנאה, במיוחד אם הם חובבי סדרת Monkey Island, אבל הוא לא המשחק שיצליח לשכנע את שונאי הז’אנר לשחק בו. להם כדאי עדיין להישאר עם Telltale והמשחקים שלהם.

תגובות

במאמר זה

נגישות