מסע בין מיטב ההיסטוריה המוסיקלית של דיסני

לקראת מואנה, סרטם המוסיקלי החדש של דיסני שיוצא בארץ בסופ״ש הקרוב, אנחנו מנסים לבחור את הלהיטים שהכי דיברו אלינו לאורך השנים

בשנה הבאה, סרט האנימציה באורך מלא הראשון של דיסני, שלגיה, יחגוג 80 שנה מאז שנצפה במסך הגדול לראשונה. כלומר, מזה כמעט 80 שנה שדיסני מוצאים את דרכם לליבנו דרך שירים עם מלודיות מקסימות וקליטות וליריקה מקורית, שכמעט בלתי אפשרי להוציא מהראש מהרגע שנזכרתם באחד מהם, וכמעט תמיד מקבלים מועמדויות ואף זכיות באוסקר. בואו נעבור (ונזמזם וננוע תוך כדי) על השירים שהכי ריגשו, הפחידו או הלהיבו אותנו, דרך חלוקת פועלם המוסיקלי של דיסני לשלוש תקופות מרכזיות:

התקופה הקלאסית

התקופה בה המוסיקה ברובה היתה מאורגנת לאורכסטרת-ענק, ובעיקר התמקדה בשירה אופראית, אך זה לא מנע כמובן מהדמויות לפצוח פה ושם בשירה קלילה יותר ומגניבה, בליווי המוסיקה העשירה. פנטזיה מ-1940, הידועה כקאמבק של מיקי, חבוש בכובע המכשף שהפך לאייקוני, לא ממש אמורה להיות ברשימה מאחר והיא מכילה יצירות קלאסיות שכתבו מלחיני עבר דגולים כמו באך, בטהובן ושוברט, ולא כאלו שנכתבו במיוחד עבור הסרט – אך לפני שמתחילים, ראוי לפחות לציין כאן את קיומה המופלא, שכולו חגיגה מוסיקלית.

שלגיה (1937) – I'm Wishing & Heigh-Ho & Whistle While You Work
כבר עם סרטם הארוך הראשון דיסני הגיעו לפסגת הצלחה מלאה, עם אף פספוס. מאז ועד היום דיסני העניקו לנו אינספור רגעים קסומים, שמעטים מהם התעלו על זה שבו שלגיה מבצעת עם עצמה דואט, עד שהנסיך לפתע מצטרף, וכנראה עושה לה את הפוטובומב הראשון הידוע לאנושות.

ואלו הם שני השירים הכי כיפיים לשיר לעצמכם בעודכם עוסקים בעבודה פיסית משעממת כלשהי. הראשון הוא השיר ששלגיה מזמרת כשהיא מבצעת מטלות בית בעזרתם הנאמנה של חיות הבר הלבביות, והשני הוא שירם הנודע של השבעייה המופלאה, בעודם חוצבים במכרה היהלומים ואבני הרובי, והמשכו כשהם עושים את דרכם הביתה. היי הו!

פינוקיו (1940) –  When You Wish Upon A Star
פינוקיו זכה בשני אוסקרים, על הפסקול המקורי הטוב ביותר ועל השיר הטוב ביותר – נחשו איזה, מה שמשאיר אותו כסרט המצוייר הראשון בהיסטוריה שזכה באוסקר. על אף שלסרט טון אפל יותר מהממוצע של דיסני, שירו מלא האהבה והתקווה של חברנו ג׳ימיני הצרצר, בקולו של קליף אדוורדס, הפך בצדק לשיר הרשמי המייצג של דיסני. השיר יכול לעודד אתכם גם בתקופות עולמיות מעורפלות ביותר, במיוחד בהתחשב התקופה בה הוא יצא.

+תזכורת קסומה מפינוקיו: I Got No Strings. הרבה לפני אולטרון.

דמבו (1941) – Baby Mine
הסרט בכיכובו של הפילפילון האהוב בהיסטוריה, שהיה אמור ללמד את כולנו איך להשתמש בפגמים שלנו כדי לעוף, (זו תפישה מתאגרת יותר בעידן המדיה החברתית שבו מליארדי אנשים מכל העולם מעבירים את זמנם בלהעיר באובססיביות אחד לשני על הפגמים שלהם), הביא לנו את אחד מהשירים היפים בהיסטוריה של דיסני, שמסכם את מהות הסרט באופן מושלם. פיסקאר אמנם למדו לשחק עם הרגשות שלנו הכי טוב שיש, אבל אפילו הם עוד לא התעלו על הרגע שובר הלב הזה של דמבו ואמו האוהבת. בט מידלר הקליטה עיבוד ידוע לשיר עבור הפסקול של חופים, סרט שובר לב אחר.

סינדרלה (1950) – Bibbidi Bobbidi Boo
ורנה פלטון החדירה חיים וקומיות בפיה הסנדקית האהובה, באחד השירים הכיפיים של דיסני, שהוא גם שיר אידיאלי נוסף לזמן עבודה. דיסני התעלו פה אפילו על עצמם בליריקה הייחודית והשטותניקיות המתגלגלת, במייקאובר האגדי בו סינדרלה הופכת לראשונה לנסיכה סינדרלה.

תזכורת קסומה מסינדרלה: So This Is Love. שם השיר מסכם אותו.

עליסה בארץ הפלאות (1951) – The Unbirthday Song
שיר שיש לחגוג בכל ימות השנה! כמעט. השיר המופרע אך הלגמרי הגיוני הזה מבטא את כל מהותם של הכובען המטורף, ארץ הפלאות והסרט הפסיכודלי כולו באופן מדוייק ומבדר, ובנצחון את מבחן הזמן. במידה מסויימת, זהו אחד מהשירים המודרניים ביותר של הרשימה (בכולל שלוש התקופות המדוברות). ולמעשה, למה בכלל שלא נחגוג כל יום בו לא-נולדנו?

פיטר פן (1953) – You Can Fly
מהפסקולים הבודדים של דיסני שלא קיבלו מועמדות לאוסקר, מגיע השיר ששולח אותנו במסע דרך העננים היישר לארץ לעולם לא.

״היפהפייה והיחפן״ (1955) – Bella Notte
מהרגעים הרומנטיים בתולדות דיסני, באחד הסרטים העדינים ביותר שלהם. השיר נהיה עם השנים מזוהה עם חג המולד.

היפהפייה הנרדמת (1959) – I Wonder
אחד מהשירים הכי אופראיים של דיסני, כשאפילו הציפורים מתקשות לחזור על הצלילים אחרי אורורה, בקולה העדין של מארי קוסטה. אמנם Once Upon A Dream הוא השיר המזוהה ביותר עם הסרט הזה, שהוא סרט האגדה האחרון שהפיק וולט דיסני בחייו, אך תנו לשיר הזה שמיעה שניה, וגלו את הקסם שלו מחדש בסיקוונס הזה, השופע בתמימות המזוהה עם דיסני.

תקופת הרנסנס

שלושים שנה אחרי היפהפייה הנרדמת ואחרי תקופת ההתנסויות הארוכה שדיסני נכנסו אליה, הם חזרו לספר סיפורי אגדות עם בת הים הקטנה, אך קודם נדרשו להמציא את עצמם מחדש בתוך הז׳אנר, או יותר נכון, להמציא את הז׳אנר מחדש. זה כמובן התבטא בין היתר במוסיקה, כשהם התרחקו מהתזמורתיות האפית לטובת שירים עם אופי מודרני, פופי וקצבי יותר. לפני שנגיע לשם, אסור ברשימה כזו לא להזכיר את ספר הג׳ונגל (1967) ו-The Bare Necessities, שהמוסיקה הג׳אזיסטית והנצחית שלו לא ממש יושבת בהקשר התקופה הקלאסית, אלא יותר מתחברת לזו של שלב הביניים.

תקופת הרנסנס של דיסני הביאה לעולם כמות בלתי נתפשת של שירים שהפכו לחלק אינהרנטי בחיינו, וברור לכולנו שאין שום דרך לבחור מבין כולם, אז בכל זאת בשביל הכיף, נדבר על כמה אהובים במיוחד, על-פי סדר כרונולוגי.

בת הים הקטנה (1989) – Under the Sea ו-Part Of Your World
דיסני כאמור השכילו להבין שעל השירים שלהם להתחדש בקצביות קליטה, ולשם כך הביאו את אלן מנקן, שלפני זה הלחין את חנות קטנה ומטריפה. לא פלא שזה נחשב כ״סרט הראשון שהביא את ברודוויי לאנימציה״.

השיר האייקוני הזה כמעט נחתך מהסרט, לאחר שקהל ראשוני לא הגיב אליו היטב, אך בבחינה מוקפדת יותר עם קהל צעיר, הוחלט להכניסו להיות חלק מעולמנו.

היפה והחיה (1991) – בשום פנים ואופן אי אפשר לבחור מבין כולם.
סרט האנימציה הראשון אי פעם שהיה מועמד לאוסקר כסרט הטוב ביותר, כששיר הנושא מאותו השם אף זכה באוסקר כשיר הטוב ביותר. כל רגע ורגע בפסקול שלו מקסים, מרגש ומפתיע. זהו בהחלט אחד מהשיאים של דיסני בכל אספקט.

אלאדין (1992) – לא קיים סיכוי לבחור מבין כולם.
שילוב גאוני בין מוסיקה קלאסית, מוסיקה מודרנית פופית ומוטיבים של מוסיקה ערבית. מהרגע הראשון של הסרט המוסיקה שלו ממכרת, הרבה בזכות דיבובו האהוב של רובין וויליאמס כג׳יני, קולה הגדול של לאה סלונגה, מגדולות זמרות ברודוויי, כנסיכה ג׳סמין, וכמויות השנינויות והרגש שקיימות שם.

מלך האריות (1994) – כולם. זה לא אנושי לבחור בפחות מכך.
פאר היצירה המצויירת בכל אספקט אפשרי נקודה.

בחצי השני של הניינטיז דיסני הוציאו סרטים שלא הפכו להיות אגדות באותה סקאלה, אך עדיין היו מוצלחים ומיוחדים. כולם כללו שירי נושא מעוררי השראה, רובם על מגוון נושאים חברתיים, כיום אפילו רלוונטים יותר מאי פעם.

פוקהונטס (1995) – Colors Of The Wind
על גזענות והחיבור של האדם לטבע.

הגיבן מנוטרדאם (1996) – God Help the Outcasts
על האכזריות של החיים בקרב דחויי החברה, ותפילה לראות יום טוב יותר. מסרטיהם האפלים ובוגרים ביותר של דיסני, שלחלוטין צריך לדבר עליו יותר.

הרקולס (1997) – Go The Distance
על מוטיבציה ועבודה קשה הנדרשות כדי להשיג את מבוקשנו.

מולאן (1998) – Reflection
על זה שכולם צריכים להפסיק לשאול בחורות למה הן לא מחייכות.

טרזן (1999) – You'll Be In My Heart
על פיל קולינס.

תקופת ההתחדשות

התקופה השלישית היא זו של ימנו ושל עידן האנימציה הממוחשבת שאולפני פיקסאר הובילו. דיסני שוב היו צריכים להמציא או למצוא את עצמם מחדש, וכיום כבר ניתן להגיד שסרטיהם לא נופלים מאלו של פיקסאר, לא בביקורות וודאי שלא בקופות (פיקסאר היא כידוע חברת בת של דיסני, שגם מפיצה את סרטיה, כך שבקופות הם לא לחלוטין בתחרות בכל מקרה). דיסני בשנים האחרונות מייצרים סרטים מלאי מקוריות והשראה, אך לא כולם מוסיקליים, והבולט בין אלו שכן הוא כמובן פרוזן, שובר הקופות האימתני שייצר את השיר האהוב והשנוא ואז האהוב שוב ביותר של המאה ה-21:

לפני פרוזן, דיסני יצאו עם הנסיכה והצפרדע (2009) באנימציה הקלאסית, שאמנם יצר את טיאנה הנסיכה האדירה, אך לא שירים זכירים במיוחד.

פלונטר (2010) – I See The Light
הסרט ה-50 של דיסני, יצא באנימציה ממוחשבת, והתקבל בתגובות נלהבות. זהו שיר טיפה קיטשי מדי אך מקסים, מרגע מרגש באנימציה מהפנטת.

זוטרופוליס (2016) – Try Everything
מוקדם יותר השנה, דיסני יצאו עם מופת האנימציה הזה, שהוא אמנם דווקא לא סרט מוסיקלי, אך משלב בתוכו שיר נושא ששרה שאקירה, בעל הפקה מוסיקלית מקדנולדסית למדי, אבל מלודיה ומלים מעוררות השראה החשובות לנושא הסרט. השיר ממשיך את הקו של דיסני מהשנים האחרונות, שחוזר במידה מסויימת הישר אל דמבו אך מנקודת מבט מתוחכמת יותר, עם המסר החשוב על דעות קדומות, עיסוק בפגמים של הדמויות, ועל האיזון בין כשלון להצלחה.

מואנה, שיעלה בסופ״ש הקרוב בבתי הקולנוע בארץ, יוליד נסיכת דיסני חדשה, ובתקווה גם שלל להיטים חדשים. ובנתיים, נו טוב, זה כנראה השיר הכי יפה של דיסני:

תגובות

במאמר זה

נגישות