עיוורים מהצלחה? ביקורת על דרדוויל, עונה שניה

דבר אחד חייבים להגיד לזכותה של נטפליקס: סדרת הטלוויזיה שהפיקה שנה שעברה החזירה עטרה ליושנה אל המותג דרדוויל, שנמלט מהתודעה הציבורית בבושת פנים אחרי העיבוד הקולנועי הבעייתי, בלשון המעטה, משנת 2003 בכיכובו של בן אפלק. ההצלחה המסחררת של העונה הראשונה סללה במהירות את דרכה של העונה השניה, שהחל מהיום הראשון הייתה זמינה במלואה למנויי נטפליקס. אבל האם הסדרה עדיין מצליחה לעמוד בסטנדרטים של הצופים, או שמא יוצריה התעוורו מהצלחתה ואיכזבו?

העונה השניה היא המשך ישיר של קודמתה: מאט מרדוק (צ'רלי קוקס), ביום עורך דין עיוור שעוזר לחלשים ובלילה גיבור שנלחם בטינופת האנושית של העיר ניו-יורק, יחד עם שותפיו למשרד פוגי נלסון (אלדן הנסון) וקארן פייג' (דבורה אן וול) מנסים בדרכם להפוך את העיר למקום טוב יותר לחיות בו אחרי שהכניסו את המאפיונר הגדול ווילסון פיסק (וינסנט דונופריו) אל מאחורי הסורגים. את השלווה היחסית אותה השלישייה הרוויחה ביושר מפרה סדרת רציחות אכזריות של חברי מאפיות מקומיות על-ידי פרנק "המעניש" קאסל (ג'ון ברנטל, שיין מ"המתים המהלכים"), לוחם קומנדו מיומן שיוצא למסע נקמה על רצח ברוטלי של משפחתו בידי פושעים.

מרדוק יוצא לעצור את מסע הקטל של קאסל תחת זהותו של דרדוויל, ומכאן מתפתח קונפליקט מעניין של השקפות עולם: אמנם לדרדוויל ולקאסל יש מטרה משותפת של טיהור העיר מאימתם של פושעים, אבל האמצעים בהם כל אחד נוקט כדי להביא צדק שונים בתכלית. דרדוויל מאמין בהזדמנות שניה ולכן נמנע בכל מחיר מליטול חיי אדם, בעוד קאסל לא ניחן ביותר מדי אמפתיה ומעדיף להיות התביעה, השופט והמוציא להורג באדם אחד. הקונפליקט הזה ילווה את הסדרה לכל אורכה, לטוב ולרע, כאשר דרדוויל יאלץ יותר מפעם אחת להחליט האם הוא שובר את הקוד האתי שאימץ לעצמו. מבחינת משחק, ברנטל מביא לדמות של קאסל מצד אחד הרבה עוצמה חייתית ורצחנית שמבטאת את רצונה לנקמה ומצד שני גם מטען אמוציונלי חזק של כאב וייסורים על האובדן האכזרי שחוותה.

מבחינה תסריטאית, הסיפור של קאסל והקונפליקט שלו מול דרך הפעולה של דרדוויל הם אמנם לא הכי מקוריים, אבל הם כתובים ועשויים היטב. החלק האמוציונלי יותר בסיפור של קאסל נחשף לאיטו בעזרתה של פייג', שמאמינה איפשהו בפנים שקאסל עדיין מסוגל להיות אדם טוב. עוד נקודה לטובת התסריט היא בקרע המעניין שנוצר בין מרדוק לבין חברו הטוב פוגי, גם מקצועית וגם אישית, לאור העובדה שהראשון חי חיים כפולים וסדר העדיפויות שלו אינו תמיד מיישר קו עם ההיגיון הבריא של האדם הרגיל.

כמו קודמתה, גם העונה השניה של דרדוויל מתאפיינת בערכי הפקה גבוהים. הדבר מגיע לידי ביטוי בכוריאוגרפיית קרבות מרתקת ועמוסת משתתפים, שוטים מרהיבים של התפוח הגדול מגגות העיר ומדי פעם תחושה פילם-נוארית שמעידה על אופיה האפל של הסדרה.

אם נעשה סיכום ביניים נראה שהעונה השניה של דרדוויל מספקת לנו כמה קונפליקטים מעניינים, שחקנים שעושים את עבודתם נאמנה והרבה אקשן מרהיב ויזואלית. אז איפה בדיוק הדברים יכולים להשתבש? התשובה היא, במילה אחת: אלקטרה.

החל מאמצע העונה נכנסת לתמונה אלקטרה, האקסית הרצחנית של מרדוק איתה קיים זוגיות פרועה לפני מספר שנים. הניסיון לשלב אותה מתברר בדיעבד כטעות פאטאלית לעונה כולה ממספר סיבות: ראשית כל, בשום נקודה לא ברור מה בדיוק מניע אותה לפעול מעבר לכיסופים לאהבתו של מרדוק ולפנטזיה שלה שיחזרו להיות זוג, מה שהופך את כל עיצוב הדמות שלה ללוקה בחסר ולבלתי משכנע. אבל הבעיה הגדולה יותר בעיני היא העובדה שנוכחותה מסיטה את אור הזרקורים מהסיפור של קאסל לטובת עלילה שאפשר להגדיר אותה מקסימום כבינונית מינוס. במהלך החלק של אלקטרה בעונה רוב הזמן מרדוק מנסה לשכנע אותה שיש אלטרנטיבות לנטילת חיי אדם בעוד אלקטרה מושכת אותו אל הכיוון ההפוך. נשמע מוכר? צודקים, כי היה לנו בדיוק את אותו דיון עם קאסל. התוצאה היא אוסף של דיאלוגים מתישים שהולכים סחור-סחור וגוררים חצי מהעונה אל תהום של שיעמום.

עוד נקודה שעושה יותר נזק מתועלת לעונה השניה היא הזליגה אל הכיוון העל-טבעי. העונה הראשונה של דרדוויל הייתה מאוד עם הרגליים על הקרקע. כתוצאה מכך, שינוי האופי שמתחיל לחלחל אל הסדרה בפרקים האחרונים מרגיש כה תלוש, עד שברגעים מסויימים תהיתי מתי האחים ווינצ'סטר מ-Supernatural ידהרו אל תוך הפריים באימפלה השחורה שלהם עם קסטיאל במושב האחורי.

לסיכום, העונה השניה של דרדוויל עשתה אמנם רק טעות אחת, אבל היא בגדר טעות נגררת שמדרדרת את רוב העסק למטה: היא נותנת ליותר מדי אנטגוניסטים לחלוק את אותה במה. מוטב היה שהיוצרים יתרכזו רק בקאסל ויעניקו לו את משבצת האיש הרע המרכזי באופן בלעדי כפי שהעונה הראשונה עשתה עם דמותו של ווילסון פיסק.

תגובות