מראה שחורה עונה 3 – העתיד קודר יותר מתמיד

אחרי הפסקה ארוכה חוזרת מראה שחורה לעונה שלישית, הפעם אצל נטפליקס, עם שישה פרקים שיראו לנו את כל הפוטנציאל השלילי שיש בטכנולוגיה וברשתות החברתיות

מראה שחורה

מאז ומתמיד האדם התייחס לחידושים טכנולוגיים בחשדנות זהירה, או לכל הפחות בזלזול. מומחים מטעם עצמם הזהירו בזמנו שרכבות יגרמו לנוסעים לדמם מהאוזניים לאור מהירות נסיעתה של 40 קמ”ש, ובתחילת המאה ה-20 אף אחד לא חשב שהראינוע (הקולנוע האילם) יהיה אי פעם יותר מבידור זול למהגרים עם קשיי שפה ולדיסלקטים. על הפחד הבסיסי הזה מפני החדש והבלתי מוכר מבוססת מראה שחורה, שלאחרונה חזרה אלינו לעונה שלישית.

מראה שחורה החלה את דרכה ב-2011 בערוץ 4 הבריטי. מדובר על אנתולוגיה של סיפורים על כיצד העולם עלול להיראות בעתיד לאור המגמות הקיימות בהתפתחות הטכנולוגית של האנושות, כאשר כל פרק הוא סיפור נפרד לחלוטין מקודמיו. שתי העונות הראשונות כללו שלושה פרקים כל אחת. אחרי המעבר של הסדרה לנטפליקס, הוכרז תחילה על הפקת עונה שלישית של 12 פרקים ואז מאוחר יותר הוחלט לפצל אותה לשתי עונות נפרדות של שישה פרקים.

זה לא פשוט לכתוב ביקורת על העונה השלישית של מראה שחורה – כל פרק הוא באורך של בערך שעה ויכול להוות בתיאוריה סרט קצר בפני עצמו עם נושא, מטען רגשי וגישה שונים. לכן, בניסיון לעשות סדר בעניין החלטתי שאסקור בקצרה כל פרק, ללא ספויילרים כמובן, ורק לאחר מכן אתייחס לסדרה כמכלול.

כוחן של הרשתות החברתיות

טוויטר, פייסבוק ושאר הרשתות החברתיות כבר מזמן השתלטו על חיינו והפכו ל”כיכר העיר” אחת גלובאלית, לכן ציפיתי מראש שיהיה פרק אחד על ההשפעות שלהן על החברה האנושית. בפועל, קיבלנו שני פרקים כאלה.

הפרק הראשון נקרא Nosedive והוא מתאר חברה אנושית בה אנשים מדורגים באופן תמידי וכמות האהדה כלפיך ברשת החברתית היא המפתח להכל – החל מכניסה למקום העבודה שלך ועד ליחס האישי של הסובבים אליך. העלילה מתמקדת בבחורה בשם לייסי פאונד (ברייס דאלאס הווארד, נערה במים והסרט השלישי בסדרת דמדומים), שמנסה בכל כוחותיה להקפיץ את הדירוג שלה ברשת החברתית כדי שתוכל לרכוש את דירת חלומותיה.

Nosedive בעצם מעביר ביקורת על המשקל שאנחנו נותנים לאופן בו אחרים רואים אותנו ברשתות החברתיות. הוא מציג כיצד אנחנו מציגים חזות מזוייפת של עצמנו ומצנזרים את מה שאנחנו באמת חושבים רק כדי לקבל עוד לייקים, כוכבים או כל ציון וירטואלי אחר. הבעיה בפרק הזה היא שהוא מרגיש מאוד מצועצע ככל שחולף הזמן בהשוואה לתמות הבוגרות והדיסטופיות יותר להן התרגלנו לקבל מהסדרה, אבל לדעתי סופו מפצה על כך. לכן, בשורה התחתונה מדובר בפרק טוב אבל הוא אינו המצטיין של העונה.

black-mirror-s3e1

בתפנית חדה נקפוץ אל הפרק האחרון של העונה, Hated in the Nation, שגם הוא מדבר על כוחן של הרשתות החברתיות. למען הסר ספק, הגישות של שני הפרקים לאותו נושא שונות לחלוטין זו מזו. אם Nosedive הציג את הצד המתוק להחליא של הרשת החברתית, Hated in the Nation עושה 180 מעלות ומדבר על הצד המכוער שלה – השיימינג. העלילה מתמקדת בבלשית קארין פארקר (קלי מקדונלד, דיבבה את מרדית באמיצה), שמספרת בדיעבד לבית המשפט על מעורבותה בחקירת מקרה בו בלוגרית שכתבה דברים איומים נרצחה אחרי שהרשתות החברתיות איחלו למותה.

כמובן שהדברים הופכים להיות הרבה יותר מורכבים בהמשך, אבל המסר של הפרק ברור וקשה שלא להסכים איתו – אנשים צריכים לחשוב לפני שהם מטנפים על אחרים ומסיתים נגדם, גם אם זה רק פוסט בפייסבוק או ציוץ בטוויטר, ולהבין שיש השלכות לדברים שהם מפרסמים ברשת. בלי להיכנס לפרטים, Hated in the Nation עושה זאת בצורה נפלאה ובלתי צפויה, מה שהופך אותו לאחד הפרקים היותר מעניינים שיש למראה שחורה להציע.

כשגבולות המציאות מתטשטשים

אוקולוס ריפט, פוקימון גו, HTC VIve או PS VR. אם לא שמעתם על לפחות אחד מהשמות הללו כנראה שביליתם את השנתיים האחרונות בחברת האיימיש. המושגים “מציאות מדומה” ו”מציאות רבודה” הפכו להיות המושגים החמים ביותר בעולם הטכנולוגיה, לכן זה בלתי נמנע שסדרה כמו מראה שחורה לא תיתן להם במה.

שני פרקים עוסקים בסוגיות הללו. הפרק הראשון נקרא Playtest ומתאר בחור צעיר בשם קופר (ווייט ראסל, רחוב ג’אמפ 22), שמסיבותיו שלו בורח מהבית לטובת טיול ברחבי העולם. בנקודה מסויימת הוא נתקע בלי מזומנים, אז כדי להרוויח קצת כסף הוא מתנדב להשתתף בניסוי לבדיקת טכנולוגיית מציאות מדומה חדשנית. שבב מיוחד מושתל בעורפו והוא נשלח אל אחוזה ישנה כדי לבדוק כמה זמן הוא יחזיק מעמד במשחק אימה שמתאמץ להגשים את הפחדים הכמוסים ביותר של השחקן.

סרטי אימה אף פעם לא היו כוס התה שלי, לכן בהתחלה לא היו לי ציפיות מהפרק הזה. אך למרבה ההפתעה, Playtest הצליח להדביק אותי אל המסך וזה הישג לא קטן. חלק מהטוויסטים בעלילה היו צפויים, אחרים לא, אבל הביצוע של הפרק מבחינת הנרטיב והויזואליות שלו היה לא פחות ממדהים. הוא בהחלט מועמד ראוי לתואר “הפרק המצטיין של העונה”, אם כי לדעתי תהיה לו תחרות צמודה מאוד עם Hated in the Nation.

black-mirror-playtest

פרק אחר שעוסק במציאות רבודה הוא Men Against Fire. העלילה מתמקדת בחייל שעונה לכינוי סטרייפ (מאלאכי קירבי, הופעת אורח בדוקטור הו בפרק Hell Bent), שמצטרף לצבא כדי להילחם במוטאנטים שנקראים בפשטות “ג’וקים”. בגופם של כל החיילים מותקנים שבבים שמוסיפים להם שכבה של מציאות רבודה כדי לעזור להם בשדה הקרב, לדוגמה ככלי עזר לפגוע במטרה או לאיסוף מידע על הסביבה.

שתי בעיות יש בפרק הזה. הבעיה הראשונה היא שבמבט ראשון כל הרעיון הזה של מוטאנטים נראה מוזר בהתחשב שמראה שחורה דוגלת בלהישען על מגמות טכנולוגיות קיימות, לכן הימצאותן של מפלצות פשוט מרגיש תלוש. הבעיה השניה היא שבהמשך מגלים שהאמת מאחורי אותם “ג’וקים” מורכבת יותר, אבל התחושה היא שהפרק מנסה להמריא משם לאנשהו אך בפועל אינו מתרומם לשום מקום, וזה מאכזב חלקית כי יש בו פוטנציאל רב.

על מגדר וטרולים ברשת

את שני הפרקים שהכי פחות התלהבתי מהם שמרתי לסוף. בפרק Shut Up and Dance נער בשם קני (אלכס לאות’ר) נסחט על ידי אלמונים אחרי שמצלמת הרשת שלו נפרצת ומתעדת אותו באקט אינטימי, והסוחטים מאיימים להפיץ את הצילומים למשפחתו וחבריו. יחסית השתעממתי בפרק הזה מאחר והעלילה שלו צפויה לאורך כל הדרך, ואני מרשה לעצמי לשער שאתם כבר יודעים מראש איך הוא יגמר. על אף זאת, הוא בהחלט רלוונטי למציאות של ימינו בה לצערינו אנו שומעים לעתים תכופות על מקרים בהם תמונות חושפניות ואינטימיות מתגלגלות להן בוואטסאפ, כמובן ללא אישור בעליהן. התרחיש שמתואר בפרק אכן פרקטי והיה זה נכון להציף את הדיון על התופעה כדי להראות עד לאן היא עלולה להסלים.

הפרק הבעייתי ביותר בעיני הוא San Junipero. למרבה הפלא, הוא מתמקד בכלל בבחורה משנות ה-80 בשם יורקי (מקנזי דיוויס, להציל את מארק וואטני), שבעזרת חברה חדשה שפגשה במועדון מגלה את מיניותה. בעיקרון אין לי בעיה על דיונים בנושא מגדר, אבל הבעיה היא שהדיון הזה משתלט על התמה המרכזית שמאגדת את כל הסיפורים של מראה שחורה – הטכנולוגיה והשפעותיה עלינו כחברה. ההתייחסות לטכנולוגיה בפרק הזה היא על גבול השולית ונבלעת בתוך פרק שעיקרו הוא על מערכת היחסים שנרקמת בין שתי הנשים. האיזון פשוט שגוי במינון בין שני הנושאים. התוצאה היא פרק שמרגיש כמו נטע זר ושנועד כנראה לסמן וי על קריצה לקהל צופים ספציפי מאוד. וחבל.

black-mirror-san

לסיכום, אפשר להגיד כי העונה השלישית של מראה שחורה מצליחה, רוב הזמן, לשמור על הסטנדרטים שהציבו עונותיה הקודמות. היא בהחלט שווה כמה שעות מזמנכם, ואם סדר הצפייה אינו מפריע לכם הייתי ממליץ להתחיל דווקא עם הפרק Playtest או Hated in the Nation. כאמור, ההסתייגות המרכזית היחידה שלי בקשר לעונה הזו היא מהביצוע והעלילה של הפרק San Junipero, שפשוט כמעט ואינם מתאימים לתמה המרכזית של מראה שחורה.

העונה הרביעית של מראה שחורה תגיע לנטפליקס לא לפני שנת 2017, ואני כבר מצפה בקוצר רוח לראות כיצד יוצרי הסדרה ינסו שוב לזעזע את התפיסה שלנו לגבי הטכנולוגיה שמקיפה אותנו מכל עבר. ולא חסרים נושאים שיכולים לשמש כר פורה לפרקים חדשים. חומר למחשבה לדוגמה: מה יקרה אם האקר יפרוץ לבית החכם שלכם ויהפוך אותו לכלא אישי עד שכל דרישותיו ימולאו?…

תגובות

במאמר זה

נגישות