היפה והחיה – סיפור נושן שכמעט עומד במבחן הזמן

מכל הסדרות, הסרטים והמותגים שעיצבו את הילדות של כולנו, היפה והחיה הוא המותג שהשאיר את החותם הגדול ביותר מבין סרטי דיסני. יותר מסינדרלה, פינוקיו ובמבי, דרך אלאדין, מלך האריות והרקולס ועד לשבור את הקרח – האתוס של סרטי דיסני הוא אחד המרכזיים בתרבות המערבית, ובטח אחד הרווחיים.

בשנים האחרונות, לצד יצירות חדשות כמו זוטרופוליס ומואנה, מנסים דיסני למצות את הפוטנציאל העסקי שלהם גם עם רימייקים של הקלאסיקות שלהם, שמתעוררות לחיים בסרטי לייב אקשן. זה התחיל פושר עם עיבוד בינוני לסינדרלה ונהיה משמעותית טוב יותר עם עיבוד טוב לחברי הדרקון אליוט וחידוש נהדר לספר הג'ונגל. כעת, מדיסני מגיע למסכים עיבוד הלייב אקשן לאחת הקלאסיקות הגדולות ביותר של דיסני, היפה והחיה, סרט האנימציה המוזיקלי הראשון שהיה מועמד לפרס סרט האנימציה הטוב ביותר באוסקר.

למי שלא מכיר את הסיפור הקלאסי, הוא עוקב אחרי נסיך יפה תואר (דן סטיבנס, אחוזת דאונטאון) שחי בטירה מפוארת. הוא עורך מסיבות ראוותניות המושכות את כל מי שנחשב להשתתף בהם. כאשר קבצנית זקנה מופיעה בטירתו, מבקשת מקלט מפני סערה המשתוללת בחוץ ומציעה לו ורד יחיד בתמורה, הוא משליך אותה מביתו. הקבצנית הזקנה מתגלה כקוסמת יפיפייה, וכדי להעניש אותו על אכזריותו, היא מטילה קללה על הטירה. היא הופכת את הנסיך לחיה מפלצתית ואת כל דרי הטירה לחפצים מכושפים. כדי לשבור את הכישוף, הוא חייב ללמוד לאהוב ולהיות ראוי לאהבה לפני שעלה הכותרת האחרון של הוורד הקסום ייפול, אחרת הוא יישאר חיה לנצח ומשרתיו יהפכו לחפצים דוממים. כמה שנים מאוחר יותר בעיירה קטנה לא רחוק משם, בל (אמה ווטסון, הרמיוני מהארי פוטר), צעירה יפהפה וסקרנית, יוצאת לחפש את אביה הנעדר ומגיעה לשחרר אותו מהטירה המכושפת, היכן שהנסיך-חיה מחזיק בו כשבוי. לאחר שבל מתנדבת להחליף את אביה כשבויה היא מתחילה לגלות כי בתוך החיה המפלצתית, מסתתר אדם טוב.

כבר מתחילת הסרט ניתן לראות שהושקעו בו לא רק הרבה משאבים, אלא גם הרבה מחשבה. העיצוב האומנותי מופקד ומדויק וכך גם עיצוב התלבושות המאוד מרשים. בפן הזה, קשה לדמיין שהסרט לא יקבל מועמדות באוסקר הקרוב לפחות בתחום זה.

מבחינת הנאמברים והשירים, הסרט עושה עבודה נפלאה בעיבודים, הן מבחינת הביצועים עצמם שמפתיעים מאוד לטובה (מי האמין שאמה ווטסון יודעת לשיר?) ועד לכוריאוגרפיות הנפלאות והסוחפות. מעל כולם בולט במיוחד הביצוע הנהדר לשיר של גסטון בסצנה שהיא אחת מרגעי השיא של הסרט. בנוסף, מופיעים בו שירים חדשים מעבר לאלה שהכרנו בסרט האנימציה המקורי.

קאסט השחקנים של הסרט מרשים במיוחד. מלבד ווסטון וסטיבנס בתפקידים של בל והחיה, מככבים בו גם לוק אוונס (גסטון), ג'וש גאד (לה פו), יואן מקגרגור (לומייר), אמה תומפסון (גברת תיון) ואיאן מק'קלן (מר שעוני). רובם עושים עבודה טובה בסה"כ, אך מעל כולם בולטים שניים: הראשונה היא אמה ווסטון שמגלמת כאן דמות של צעירה סקרנית וחכמה שנלחמת נגד המוסכמות החברתיות, או במילים אחרות – גרסה קצת שונה של הרמיוני גריינג'ר אותה גילמה בצורה נהדרת. גם כאן ווסטון עושה עבודה מופלאה ומוכיחה שיש גם חיים אחרי הארי פוטר. השני, והבולט יותר, הוא לוק אוונס שמגלם בהצטיינות את גסטון. אוונס בונה יפה את הדמות של גסטון, משחצן יפה תואר חביב לאיש שהכי קל לשנוא בסרט ועושה זאת באמצעות תצוגת משחקת משובחת ונוכחות כובשת.

עם זאת, היפה והחיה רחוק מלהיות מושלם. כל המעטפת של הסרט עובדת נכון – השחקנים, המוזיקה, התפאורה והעיצוב, אבל מה שחסר זה החיבור. הסרט מרגיש מאוד חסר נשמה וחיוור מאוד לעומת הסרט המקורי. הסיבה העיקרית לכך טמונה בניסיון של הסרט להיות פוליטקלי קורקט ונסיונו לרצות את כולם – את הקהילה הגאה, את השחורים (לא ידעתי שחצי מהאוכלוסייה של צרפת הייתה שחורה), ואת הנשים שמקבלות כאן דמות נשית הרבה יותר חזקה מזו של הסרט המקורי. בכל המקרים זה מרגיש מאוד מאולץ ומלאכותי ופוגע בתמימות והכנות שכל-כך אפיינה את הסרט המקורי. התוצאה היא עיבוד חסר נשמה.

בנוסף לכך, הדמות של החיה לא עובדת כאן כלל, הן בגלל ה-CGI שלא נראה טוב והן בגלל סטיבנס שלא בדיוק עומד בציפיות ומספק תצוגת משחק די חיוורת.

בשורה התחתונה, היפה והחיה הוא עיבוד מדהים ומרשים מבחינה ויזואלית שגם מוסיף תוכן על המקור, אבל מתחת לכל זה מסתתרת יצירה די חיוורת וחסרת נשמה. מדובר בעיבוד מפוספס לסיפור נהדר שהיה יכול להיות הרבה יותר מעניין עם קצת יותר תעוזה ועם הרבה פחות ניסיונות לרצות את כולם.

תגובות