באטלפילד 1: כל המלחמות אותו הדבר [התרשמות ראשונית]

גיא שושן השתתף בבטא הפתוחה של באטלפילד 1, ועל אף שבסך הכל נהנה מהחוויה הוא הרגיש כי מדובר באותה הגברת בשינוי אדרת, לטוב ולרע

כשבאטלפילד 1 הוצג לראשונה האינטרנט יצא מגדרו, ובמשך ימים ארוכים לאחר מכן נראה שלא היה קיים דף אחד באינטרנט ללא צירוף המילים "RIP COD" שמספיד את סדרת המשחקים המתחרה. בעוד שההתלהבות מטריילר ההכרזה המרשים בהחלט היתה ברורה לי, בעיני רוחי עדיין ריחפו שתי שאלות בוערות: האם באטלפילד 1 יהיה שונה מקודמיו בסדרה, לאור שינוי התפאורה לזו של מלחמת העולם הראשונה? ובמקרה ולא, האם הוא בכל זאת יהיה מהנה? לשמחתי לא לקח ל-EA זמן רב מדי להכריז על הבטא הפתוחה, ולאחר שהשקעתי בה שעות ארוכות, קיבלתי את התשובות.

מבחינת תוכן, הבטא כללה שני מצבי משחק קלאסיים מהמשחקים הקודמים בסדרה, Conquest ו-Rush, ומפה אחת בלבד. למי מכם שמעולם לא שיחקו בסדרה, Conquest הוא המקביל ל-Capture the Zone במשחקים אחרים, ובו עליכם לכבוש שטחים במפה ענקית המכילה 64 שחקנים על מנת לצבור נקודות. Rush, מנגד, מציב קבוצה אחת במצב התקפי כאשר מטרתה היא להתקדם ולהרוס את עמדות הטלגרף של הקבוצה המגינה.

המפה ששחקנו בה, Sinai Desert, הוכיחה שוב בעיניי כי מפות-הענק שהפכו לסימן ההיכר של סדרת באטלפילד הן חרב פיפיות – בעוד שאין שני לסדר הגודל של הקרבות במשחק, אותו סדר גודל יכול לגרום למעבר רגלי מנקודה אחת במפה לנקודה אחרת להפוך למטלה מתישה במיוחד. כלי הרכב והסוסים במפה הזו בהחלט עוזרים, אך לא פעם מצאתי את עצמי נאלץ לצאת למסע כומתה לעבר המטרה הבאה והאיזור החולי העצום שבין נקודה E לבין היתר בסופו של דבר ניתק אותה לגמרי ממחשבתי, וכלל לא התפלאתי שמעט מאוד שחקנים טרחו להגיע אליה בכל זמן נתון. יחד עם זאת, האזורים הבנויים והצפופים במפה מורכבים בצורה מופתית ומשתנים כמו סופות חול המקשות על הראיה או שליטה של קבוצה אחת על הרכבת הקרבית עשויים לשנות את מהלך הקרב באופן מרגש ובלתי צפוי.

מבחינת פרזנטציה, אין שום ספק ש-DICE שוב מספקת את הסחורה. מנוע הפרוסטבייט שהפך את Star Wars Battlefront לאחד המשחקים הכי מרשימים ויזואלית וטכנית בדור הנוכחי מפעיל את קסמיו גם הפעם, ועל סמך מה שראינו בהחלט ניתן לצפות למשחק מרהיב הן מהבחינה הויזואלית והן מבחינת הסאונד. הסביבה המדברית של סיני ממלחמת העולם הראשונה מרגישה אמינה ואמיתית, ההרים המקיפים את המפה נראים כמעט מצולמים והמודלים השונים של הרובים והנשקים השונים מרשימים ביותר. יחד עם המוזיקה הדרמתית ואפקטי השמע האמינים והאיכותיים, נראה שהכותר יציב רף חדש לסדרה.

עם זאת, מטבען של גרסאות בטא הן בעייתיות ברמה הטכנית וזו של באטלפילד 1 אינה יוצאת דופן. מעבר לעובדה שהשרתים של EA שבקו חיים ביום הראשון של הבטא, במהלך זמני עם המשחק צצו עשרות באגים ותקלות טכניות שונות, ביניהן אנימציה משעשעת של תיקים המסתובבים סביב שחקנים, חוסר אפשרות להחיות חברי צוות ועוד. כמו כן, האיכות הויזואלית של המשחק באה במחיר די כבד, ובגרסת הפלייסטיישן 4 קצב הפריימים צנח לעתים תכופות באופן שהפריע למהלך המשחק באופן משמעותי – בעיה ש-DICE חייבת לתת לה את מלוא תשומת ליבה עד ההשקה.

את רוב הבעיות הטכניות הללו כנראה ניתן לפתור עד השקת המשחק בסוף אוקטובר, אך את הבעיה העיקרית שלי עם המשחק על סמך חוויותיי בבטא כנראה שלא. הבעיה היא שלמרות שהנשקים הפעם שונים ושכלי הרכב מתנהגים טיפה אחרת, באטלפילד 1 לדעתי לא עושה מספיק כדי להפריד את עצמו מבחינת משחקיות מקודמיו בסדרה. אין זה אומר שלא נהניתי מהתוכן שהוצע בבטא, להיפך – האקשן הכאוטי מהנה מתמיד ומשתדרג כאשר משחקים עם חברים ויתכן שארגיש אחרת ברגע שאנסה את מצבי המשחק והמפות שלא נכללו בבטא, אך אשקר אם אגיד שלא התאכזבתי לגלות שלפחות כרגע מדובר באותה גברת בשינוי אדרת, גם אם זו אדרת ממש יפה.

בשורה התחתונה, אף על פי שהתאכזבתי לגלות שמדובר בעוד משחק באטלפילד שרק נמצא במקום שונה על ציר הזמן ולא ברענון מהותי לסדרה, מבחינה משחקית יצאתי בתחושה חיובית בהחלט. ברמה הטכנית אין ספק שיש עוד הרבה על מה לעבוד אם לא רוצים לשחזר את הפיאסקו של באטלפילד 4, אך אם כל התקלות המשמעותיות יתוקנו עד ההשקה אין לי ספק שכותר זה יעסיק גיימרים רבים במשך חודשים ארוכים.

תגובות

במאמר זה

נגישות