מי הזיז את הטיטאן שלי? Attack on Titan 3 – ביקורת

שינוי יכול להיות חרב פיפיות כשמדובר בסדרה. כיצד זה משפיע על Attack on Titan 3? ביקורת על חצי העונה שנגמרה ותמשיך באפריל 2019

Attack on Titan 3

כל סדרה טובה צריכה לדעת במוקדם או במאוחר לעבור איזשהו שינוי כדי לחדש את מה שיש לה להציע, אבל היכן עובר הגבול בין שינוי מבורך לבין שינוי שעושה יותר נזק מתועלת? שאלה זו, שלצערינו אף אחד לא יודע לתת לה תשובה חד-משמעית, תקפה מאוד במקרה של Attack on Titan 3.

לפני שנמשיך, אני רוצה להבהיר משהו: במקור רציתי לכתוב ביקורת על כל העונה השלישית של Attack on Titan, אך סטודיו Wit החליט מסיבותיו שלו לפצל אותה ולכן לשני חלקים ולכן את החצי השני של העונה נקבל רק באפריל 2019. אז אמנם מצד אחד קיבלנו בסופו של דבר רק חצי עונה, אך מצד שני היא מספקת מספיק חומר כדי לדון עליו.

כאמור, מילת המפתח בעונה השלישית של Attack on Titan היא שינוי. אפשר להבחין בו בהיבטים רבים, וחלק ניכר מהביקורת הזו תעסוק בשינויים האלה והאם הם תורמים או פוגעים בסדרה.

מכאן והלאה יהיו ספויילרים קלים לעונה – המשך הקריאה הוא על אחריותכם!

אחד ההבדלים הגדולים ביותר בין העונה הזו לבין השתיים הקודמות לה הוא מיקוד העלילה. אם בעבר התמקדנו במאבק של האנושות נגד הטיטאנים, הפעם הפוקוס הוא על הפוליטיקה הפנימית של מה שנשאר מהמין האנושי: מצד אחד הממשל רוצה לשים ידיו על ארן וכריסטה מסיבותיו האנוכיות, ומצד שני יש מי שחותר תחתיו בתקווה לעתיד טוב יותר. צעד זה בהחלט תורם לפיתוח העולם של הסדרה וחושף בפנינו רבדים חדשים, אך אם באתם לפה כדי לראות טיטאנים אתם עלולים להתאכזב – אל תצפו לראות טיטאן אחד לרפואה עד לחלק מתקדם מאוד של העונה.

מתוך פועל יוצא של השינוי במיקוד העלילה, האווירה של Attack on Titan 3 השתנתה בהתאם. כרגע הדגש בה הוא הרבה פחות על אימה, חרדה קיומית ותחושת יאוש. במקום זאת אנו מקבלים בעיקר משחקי מוחות בין שני צידי המתרס, שמנסים להפעיל מניפולציות שונות אחד על השני כדי להשיג את מטרותיו – החל ממניפולציה רגשית ועד חקירה בעינויים של האויב. על אף שמדובר בשינוי, הוא בכל זאת משמר את אחד העקרונות הבולטים של הסדרה – החיים הם אכזריים, אלימים ולא הוגנים.

שינוי נוסף הוא במעמד של חלק מהדמויות. כריסטה, שהחלה להיבנות כדמות עם עומק החל מאמצע העונה השניה, הופכת במידה מסוימת לדמות הראשית של העונה הנוכחית לצד ארן ואולי אפילו על חשבונו. לא שארן הוא דמות ראשית מוצלחת מדי בפני עצמו, חיסרון בולט של הסדרה שאי אפשר להתכחש אליו. בכל אופן, אני שמח שכריסטה התפתחה באופן משמעותי ולדעתי שינוי זה מבורך. גם לוי מקבל זמן מסך כדי להתפתח כדמות, אך במידה פחותה יותר.

לדעתי, השינוי שהכי הפריע לי הוא תוכן הקליפ של שיר הפתיחה, Red Swan. מה שאנחנו רואים בו הוא בעיקר דמויות שונות בגיל הילדות. בדיעבד, הסיבה לכך היא שחלק משמעותי מהתפניות העלילתיות נשענות על פלאשבקים של של אותן דמויות בגיל צעיר יותר. הבעיה היא שהצופה הממוצע שאינו מכיר את המנגה עלול לראות את הפתיחה ולחשוב לעצמו “מה לעזאזל”. גם הביצוע הכללי של האנימציה מרגיש גנרי ורחוק מאוד מההשקעה העצומה שנעשתה בפתיחות הקודמות עם להקת Linked Horizon. אגב, אם אתם מתגעגעים אליה היא עדיין נוכחת בשיר הסיום.

הבעיה שכל השינויים האלה יוצרים יחד היא שהצופה עלול לאבד עניין ולנטוש את הסדרה מוקדם מדי לפני שיגיע לחלקים הטובים שלה, כי היא כה רחוקה ממה שהוא הכיר עד כה. אני יכול להעיד באופן אישי שלפחות שניים מחברי הטובים שהיו צופים אדוקים של האנימה בעונות הקודמות נטשו אותה אחרי מספר מועט של פרקים. למיטב ידיעתי, המנגה המקורית סבלה מבעיה דומה בחלק זה.

אז למה בכל זאת לצפות ב-Attack on Titan 3? שלוש סיבות – הראשונה היא שקיימת פה כמות מכובדת של סצינות אקשן, גם אם הן בין בני אדם ולא מול טיטאנים שאינם יודעים שובע. תצויין לטובה סצינת המרדף המרהיבה אחרי לוי ברחובות העיר כשהוא חמוש בחרב וציוד ODM בלבד; הסיבה השניה היא שבעונה זו מקבלים תשובות על הרבה מאוד שאלות שהציקו לנו עוד בתחילת הדרך, כמו להיכן נעלם אבא של ארן או כיצד טיטאן מפתח מודעות עצמית; והסיבה האחרונה – עושה רושם שחלק ב’ של העונה יחזור למתכונת המוכרת של אנשים נגד טיטאנים.

לסיכום, רמת ההנאה שלכם מ-Attack on Titan 3 תלויה רבות ביכולת שלכם להכיל את השינויים האלה, או לכל הפחות לעבור איזו הכנה מקדימה מחבר שכבר צפה בה כדי לעשות לכם תיאום ציפיות. באופן אישי נהנתי מהעונה הזו, למעט שיר הפתיחה שעד לקראת סוף הדרך הרגיש לי תלוש מדי מהתמות המרכזיות שהובילו את הסדרה עד כה ומרגיש כמו ירידה רצינית בסטנדרטים הגבוהים שפתיחות קודמות הציבו.

תגובות

במאמר זה

נגישות