האם מאוחר עדיף על פני אף פעם? חמש שנים עברו מהעונה הראשונה של Attack on Titan ועד שסטודיו Wit הועיל בטובו לברך אותנו בעונה נוספת. חמש שנים זה ללא ספק הרבה מאוד זמן להמתין, ובאופן טבעי להבות ההתלהבות של המעריצים התכווצו להן. אז האם ההמתנה הארוכה הזו השתלמה לנו?
עלילת העונה השניה של Attack on Titan מתחילה מנקודה מקבילה כרונולוגית לאירועי הפרק האחרון של העונה הראשונה ומתמקדת, לפחות בהתחלה, בדמויות משניות שלא השתתפו באותו פרק סיום. ללא שום אזהרה נחיל חדש של טיטאנים נצפה בעברו הפנימי של החומה, מה שכמובן תופס את הדמויות הללו לא מוכנות כשהן נשלחות בעל כורחן ללא ציוד הקרב הנלווה להפיץ את הבשורה כדי שהאזרחים יתפנו מבתיהם לפני שיהיה מאוחר מדי. תוך כדי, אנחנו פוגשים אויבים מאיימים חדשים כמו "הטיטאן החייתי" עטור הפרווה שהופיע כבר בטריילרים.
https://youtu.be/5pl75nXkOfg
העברת הפוקוס משלוש הדמויות הראשיות של הסדרה, ארן, מיקסה וארמין, מועילה מאוד לפיתוח של Attack on Titan. בחצי הראשון של העונה השניה אנו זוכים ללמוד פרטים חדשים על דמויות משניות שכמעט לא קיבלו תשומת לב מקודם, כמו מערכת היחסים המוזרה מעט בין ימיר לכריסטה. אפילו קוני וסאשה, דמויות שבעונה הראשונה היו בכלל בגדר אתנחתא קומית ותו לא, פתאום מקבלות רקע ופיתוח דמות שמעלים אותן בדרגה בעיני הצופים. Attack on Titan דוגלת בקו שמנחה כל תסריטאי שמכבד את עצמו: "תראה, אל תספר". אמנם העונה הנוכחית עושה שימוש מאסיבי בפלאשבקים כדי להציג את הרקע מאחורי כל דמות, אבל זה פשוט עובד. דמויות שמקודם יכלנו לסכם אותן במשפט הופכות למורכבות יותר, וזה תמיד מבורך. אלא אם לצופים באמת לא אכפת מדמות משנית כזו או אחרת, אז הם עלולים לחוש שמורחים אותם.
בכלל, עושה רושם כי הדגש בעונה הנוכחית היא על פיתוח הדמויות והעולם בו הן חיות ופחות על האקשן. אבל שלא תבינו אותי לא נכון – האקשן אכן קיים ובפרקים מסויימים מילת התואר "אפי" תהיה רק על קצה המזלג בניסיון להסביר עד כמה הוא אדיר, אבל אל תצפו להרס ולחורבן המאסיביים שחזינו בעבר עם טיטאנים שהופכים ערים שלמות לעיי חורבות מלאי כתמי דם וחלקי גופות. כתוצאה מכך, יש ירידה קלה בקצב של התקדמות העלילה. לא ש-Attack on Titan הצטיינה כל כך בעלילה מהירה, אבל בחצי הראשון של העונה ההתקדמות שלה איטית אפילו יותר. לפחות בחצי השני שלה ארן והתקפי הזעם הילדותיים שלו חוזרים להמריץ את קצב הלב של הצופה עם סצינות אקשן שלא תשכחו כל כך מהר.
ובנוגע לאקשן עצמו – אם יש דבר אחד שסטודיו Wit צריך לקבל עליו צל"ש, הוא על ההתמדה ביצירת ציור ואנימציה באיכות הגבוהה ביותר. הטיטאנים עדיין נראים מטרידים במיוחד בחזות החיצונית שלהם והאנימציה עתירת פרטים ברגע שהקצב מעלה הילוך. כל מילה שאוסיף פה תהיה מיותרת ועדיף שפשוט תצפו. בלי קשר לאקשן, אני חייב לציין שהרקעים של הסצינות בשטחים פתוחים פשוט עוצרי נשימה, ויותר מפעם אחת מצאתי את עצמי עוצר הכל לרגע או שניים רק כדי לצפות בהם.
על פס הקול אחראי לא אחר מאשר המלחין המוכשר הירויוקי סוואנו (Hiroyuki Sawano), שהלחין את פס הקול של העונה הקודמת אך גם של סדרות בולטות נוספות מהשנים האחרונות כמו Kill la Kill, Blue Exorcist ו-Aldnoah Zero. סוואנו מוכיח, שוב, שהוא גאון בתחומו עם התאמה מדוייקת של המנגינה הנכונה בהתאם לסיטואציה על המסך, בין אם מדובר במנגינה חדשה לחלוטין ובין אם בעיבוד מחדש של מנגינות מוכרות כמו Vogel im Kafig. השילוב בין האנימציה והציור המושקעים לבין פס הקול המדהים יוצרים יחד מתקפה נפלאה על כל החושים, שמצליחה לפרוט על כל קשת הרגש האנושי: עצב, חמלה, אימה, מתח, תדהמה – הכל שם. גם הלהקה Linked Horizon חוזרת לבצע שיר פתיחה חדש, אבל בואו נהיה כנים – הוא אינו משתווה לעבודות הקודמות שלהם.
החיסרון הגדול ביותר בעונה הנוכחית הוא האורך שלה, שעומד על 12 פרקים בלבד לעומת 25 פרקים בעונה הראשונה. כן, אפשר לפתוח פה דיון שלם סביב השאלה מדוע עונות רק הולכות ומתקצרות בתעשיית האנימה, אבל הפעם סטודיו Wit מוסיף חטא על פשע – היו למנגה כמה שנים טובות להתקדם בעלילה, על אף שהיא יוצאת בתדירות חודשית, מה שאומר שאמור להיות מספיק תוכן ליותר פרקים. אני מודה שאינני קורא את המנגה ולכן יכול להיות שקיצור העונה ל-12 פרקים הוא מעשה נכון בתמונה הגדולה יותר, אבל אי אפשר להכחיש כי אורכה הקצר משאיר לפחות קצת טעם לא נעים בפה בהתחשב בעובדה שחיכינו כל כך הרבה זמן.
אז כמו ששאלתי בתחילת הביקורת, האם ההמתנה הארוכה השתלמה? זה תלוי בכם. Attack on Titan קיבלה בעונה הזו יותר כיוון של מסתורין שיש לפתור ופחות מלחמת הישרדות נואשת של המין האנושי. אני אישית אהבתי את הכיוון החדש מאחר והוא מוסיף לו רבדים חדשים וסוג אחר של מתח שיגרום לכם לכסוס ציפורניים בין הפרקים. האם הסדרה תשמור על הכיוון הזה גם בעונה השלישית? את זה נגלה לא לפני 2018. בכל אופן, לדעתי בשורה התחתונה ההמתנה ארוכת השנים השתלמה, גם אם התוצאה הסופית אינה מושלמת.
תגובות
In this article
