אמונת המתנקש – הסרט שמייקל פסבנדר יעדיף לשכוח

כבר כמה שנים שיוביסופט, אחת מחברות פיתוח והפצת המשחקים הגדולות בעולם, שכבר הספיקה להיכנס לשוק הטלוויזיה עם Rabbids Invasion הכושלת, מנסה להתברג גם בתעשיית הקולנוע. הניסיון הקודם שלה בתחום היה עם הנסיך הפרסי, שלא השאיר רושם טוב מדי, בלשון המעטה, על המבקרים ועל הקהל. מאז הקימה יוביסופט שלוחה בשם יוביסופט סטודיוס שתתמקד ספציפית בעיבוד משחקי החברה אל המסך הגדול. אמש (ה') יצא לבתי הקולנוע בישראל הסרט הראשון של יוביסופט סטודיוס, אמונת המתנקש, המבוסס על אחד מסדרות המשחקים המובילות של החברה, Assassin's creed.

הסרט מתרחש בשני צירי זמן שונים – הראשון מגולל את סיפורו של מתנקש שלא מוצג בסדרת המשחקים – אגילאר דה נרחה (מייקל פסבנדר), חבר המסדר הספרדי במאה ה-15 אשר בתחילת הסרט מושבע למסדר המתנקשים שמטרתם היא הגנה על "תפוח גן עדן" – אותו תפוח מסיפור אדם וחוה שבו יסוד גנטי המאפשר לשלוט על רצונם החופשי של בני אדם ובכך להשתלט על העולם. ציר הזמן השני בו הסרט מתרחש הוא ההווה (2016), שם קאל לינץ' (שוב פסבנדר), עבריין שנידון למוות באשמת רצח אך מוצא את עצמו כחלק מניסוי המנוהל על ידי סופיה (מריון קוטיאר), מדענית צעירה ומוכשרת ואביה (ג'רמי איירונס). הניסוי, אשר ממומן על-ידי הטמפלרים מאפשר לאנשים לשחזר זכרונות של אנשים אחרים הקשורים אליהם גנטית (או משהו בסגנון הזה, באמת שקשה להבין את העלילה) ומכיוןן שקאל קשור לאגילאר, האדם האחרון שהחזיק את "תפוח עדן", השניים תולים בו תקווה לעזור להם למצוא את מבוקשם. אלא שככל שקאל מתחבר יותר לעבר הגנטי שלו, היכולות שלו כמתנקש משתפרות.

קוטיאר ופסבנדר, שהוא גם מפיק הסרט, שיחקו כבר יחד בעיבוד הקולנועי הכושל למקבת' וכעת חזורים לשתף פעולה, ואליהם גם עם אחד התסריטאים (מייקל לסלי) ובמאי הסרט – ג'סטין קורזל. וממש כמו בעיבוד המגוחך למקבת', כולם ללא יוצא מין הכלל עושים כאן עבודה זוועתית. כמו ששמתם לב מהתיאור שלי (שהוא הרבה יותר ברור ממה שהסרט מעביר), התסריט של הסרט מאוד מסורבל – הניסיון להכניס יותר מדי מידע במעט מדי זמן יחד עם הרעיון הגם-ככה מסורבל של הסרט יוצרים משהו לא באמת ברור, וכשהתסריט לא ברור ושלם קשה מאוד להתעניין בסרט ולהתחבר אליו.

גם בבניית הדמויות הסרט לוקה בחסר – קאל הוא דמות לא מעניינת ואין שום יכולת להתחבר אליה – כל מה שאנחנו יודעים עליו זה שהוא ראה את אמא שלו מתה ובגלל זה הפך לרוצח, מכאן אנחנו אמורים לפענח את הדברים לבד ולנסות להתחבר בעצמנו למניעים שלו, שטחיים ככל שיהיו. בעוד דמותו של קאל שטוחה להחריד אבל לפחות ברור לנו מה מניע אותה, הרי שאת סופיה אי אפשר להבין בכלל. בהתחלה היא שם בשם המדע, לאחר מכן מתגלה שהיא טמפלרית ובשלב מסוים נראה שהיא מגלה שיש לה שורשים במסדר המתנקשים. בכל מקרה היא מזגזגת מצד לצד ולא ברור לנו בשום שלב מה היא באמת רוצה.

שני השחקנים מספקים הופעות די מחרידות שלבטח ירצו למחוק מהרפטואר הדי מפואר שלהם. אך בזמן שיש תחושה שפסבנדר נותן את הכל אבל לא מצליח לעשות כלום עם מה שנכתב לו, התחושה היא שמריון קוטיאר אפילו לא מנסה – מדובר במשחק עצל של שחקנית שאנחנו יודעים שיכולה לתת יותר מעצמה, אבל במקרה של הסרט הזה נראה שכל מה שעניין אותה הוא הצ'ק השמן לפני שהיא קופצת לפרויקט הבא.

גם ברמת הבימוי אמונת המתנקש כושל – קורזל גייס צוות שחקנים מרשים, שמלבד שני הכוכבים הגדולים של הסרט כולל גם את שרלוט רמפלינג, ג'רמי איירונס ועוד רבים וטובים. גם באפקטים ובכלל בעבודת המחשב נראה שהושקע המון, אבל זה כאמור לא מספיק כשאין לסרט תסריט, דמויות או חזון אומנותי כלשהו.

בשורה התחתונה, אמונת המתנקש הוא אסון קולנועי בכל קנה מידה שמצטרף לשורה של סרטים מבוססי משחקים שמחמיצים לחלוטין את המהות של המשחק ו/או העלילה שלו. במקום לנסות ולהפוך את הסרט לפחות לאחד כיפי, מנסה קורזל לעשות כאן משהו עם קצת יותר חשיבות וזה מתרסק לו ולנו הצופים בפרצוף.

ליוביסופט יש כבר תכנונים עתידיים ללא מעט סרטי משחקים שכוללים גם סרט שמבוסס על משחקי ספלינטר סל, סרט שמבוסס על משחקי וואצ' דוגס וסרט המשך לאמונת המתנקש. כל מה שאפשר לקוות הוא שיוביסופט יסיקו את המסקנות מהתוצר הקולנועי הכושל הזה ויעשו בפעם הבאה משהו קצת יותר נסבל לצפייה.

תגובות