אלאדין (2019) – קצת יותר מדי עולם חדש

גרסת הלייב אקשן של אלאדין מנסה להציג בפני הצופה עולם חדש, אך רוב החידושים שלו עושים יותר נזק מתועלת להתפתחות של העלילה והדמויות

אלאדין

דיסני ממשיכים במרתון מיחזור סרטי האנימציה הקלאסיים שלהם באמצעות לייב אקשן ו-CGI. הפעם מגיע תורו של אלאדין. האם זה מצליח להם, או שמא הניסיון לחדש הוא דווקא זה שהכי פוגע בסרט? התשובות לשאלות אלה – בהמשך הביקורת.

ראשית כל, אני רוצה לגעת בסוגיה חמה שהטרידה רבים עוד בשלב הטריילר – גילומו של הג’יני על ידי וויל סמית’. הרבה מאוד טוקבקים ברשת הביעו חשש מהתוצאה שיראו על המסך מאחר והמרחק בינו לבין רובין וויליאמס ז”ל, שדיבב את הג’יני בגרסת האנימציה, הוא כמו המרחק בין שמים וארץ. למזלי, וויל סמית’ הוא דווקא השינוי החיובי היחיד של אלאדין – הוא עושה עבודה טובה בתור ג’יני והבדיחות הולבשו בהתאם לפרסונה ולכריזמה שלו. כלומר, אם המומחיות של רובין ווילאמס הייתה חיקויים והשמעת קולות מצחיקים, וויל סמית’ לוקח את האופי של הדמות לכיוונים אחרים וכיף לצפות בתוצאה הסופית.

וויל סמית' ג'יני

אבל כאן נגמרים החידושים שבאמת תורמים לסרט, כאשר השאר בעיקר חופרים לו בור עמוק יותר במערת הקסמים. השליש הראשון הוא סלט גדול של הסרט המקורי – אנו קופצים מיד משיר הפתיחה של “לילות ערב” אל הסצינה בה אלאדין (מנה מסעוד) מחלץ את הנסיכה יסמין (נעמי סקוט) מהשטויות שהיא עושה בשוק של אגרבה ללא שום הקדמה נוספת. אמנם כצופה שראה את סרט האנימציה אני יודע כבר מי הן הנפשות הפועלות, אבל צופים חדשים בוודאי יתהו מה לעזאזל קורה כאן – מי הדמויות הללו? מדוע הן פועלות באופן הזה? ולמה שיהיה לי אכפת מה יקרה להן בשלב זה? כל מהלך החיבור וההזדהות של הצופים עם הדמויות בתחילת הסרט פשוט אינו קיים וזה כשל רציני. אמנם אנחנו מתוודעים לפרטים בטפטוף מאוחר יותר, לדוגמה שיסמין היא נסיכה שתקועה בארמון ואין לה שמץ איך העולם בחוץ עובד, אבל זה בגדר קצת מדי, מאוחר מדי.

כל ה-20 ומשהו דקות הללו של הקדמה הכרחית, שנחתכו בגסות מסרט האנימציה בגרסת הלייב אקשן, מפנות זמן לסצינות חדשות לחלוטין, שאינן בהכרח תורמות לסרט. לדוגמה, ישנה סצינה שלמה של נשף בארמון שאיננה מוסיפה דבר לעלילה, לפיתוח הדמות או לשום אלמנט משמעותי אחר בסרט שלא ראינו בסצינות הקודמות – אלאדין כבר הביך את עצמו מול הנסיכה בסצינה הקודמת בגלל חוסר הביטחון שלו וריקודים מרהיבים כבר ראינו מספיק בסצינה שלפניה כאשר הוא נכנס בתהלוכה לאגרבה בתור הנסיך עלי. בקיצור, סצינה ארוכה ומבוזבזת.

אלאדין, כיאה לליברליזם שהשתלט על כל חלקה טובה בהוליווד, סובל גם ממינון יתר של פמניזם. מצד אחד אני מסכים שחשוב שיהיה ייצוג לנשים חזקות בתרבות, אך מצד שני צריך לדעת מתי לעצור ואלאדין אינו יודע לעשות זאת. הבעיה מתחילה כאשר מנקודה מסויימת יסמין רוצה להיות הסולטן הבא. הקונפליקט המרכזי שלה אמור להיות הרצון להיות חופשיה להחליט על עצמה ועל גורלה, והסטיה ממנו מעיקה. הרצון למשול אמור להיות הקונפליקט של ג’אפר.

ואם כבר הזכרנו אותו, גם הליהוק אינו חף מטעויות. מארוון קנזארי מגלם את הגרסה הכי לא מאיימת או כריזמטית של ג’אפר שראיתי מעודי. חלק מזה נובע מכך שהפכו את הדמות לצעירה מדי, פחות או יותר בגיל של אלאדין. בנוסף, האובססיה שלו לפלוש לממלכה השכנה אישרבאד, שהשם שלה מוזכר מיליון פעם בסרט אך בפועל איננה תורמת דבר מבחינת העלילה, הופכת את הדמות לעוד יותר מעצבנת.

מילה טובה צריך לתת לאלן מנקן, שהלחין את השירים ופס הקול של הסרט. תוכלו למצוא במהלך הסרט כמה שירים חדשים. אחד מהם שאהבתי נקרא Speechless והוא מתאר את רצונה של יסמין לשלוט לא רק בגורלה אלא גם בזכות להשמיע את קולה.

אלאדין בתור מיוזיקל עושה עבודה טובה, אך בתור סרט הסיפור שהוא מנסה להעביר והדמויות שלו בגרסתן הנוכחית, למעט אולי וויל סמית’, עושות לו יותר נזק מתועלת. אילו הייתה לי מנורת קסמים, הייתי מבקש גרסת לייב אקשן שתדבוק יותר בחומר המקור במקום לנסות לחדש איפה שאין צורך.

תגובות

במאמר זה

נגישות