עלמוות – ביקורת על ספר מדע בדיוני ישראלי חדש

ספרו החדש של לירון פיין, עלמוות, מתרחש בעתיד, בעולם שבו אם יש לך מספיק כסף, אתה יכול להעתיק את עצמך ל"עדן", עולם וירטואלי מושלם, אבל כזה שטומן בחובו עדיין לא מעט סכנות

מעטים הם ספרי המדע בדיוני שנכתבים בשפה העברית. עם הספר אמנם עדיין קורא הרבה יותר ספרים מהממוצע, אבל רוב ספרי המקור בארץ שייכים לז’אנרים אחרים לחלוטין וגם חובבי המדע הבדיוני הישראלים מעדיפים בדרך כלל ספרים מתורגמים, שבדרך כלל גם עולים פחות, וגם מוכרים ומפורסמים הרבה יותר. בשנים האחרונות יותר ויותר ספרים יוצאים בהוצאות או מהדורות דיגיטליות, מה שמוזיל את עלויות ההוצאה, ונותן אפשרות לעוד ועוד סופרים ישראלים, מנוסים ומתחילים, להוציא את ספרי המדע הבדיוני שלהם לשוק בלי סיכון כספי גדול מדי מצידם או מצד הוצאת הספרים. כזה הוא גם עלמוות, ספר המדע הבדיוני/פנטזיה של לירון פיין. פיין, קופירייטר וותיק, כתב כבר כמה וכמה ספרים בז’אנרים שונים, שחלקם זכו אפילו לתרגום לאנגלית. כזהו גם עלמוות, שקודם כל פורסם באנגלית בהצלחה, ורק אחר כך יצאה לשוק המהדורה הדיגיטלית של הגרסה העברית המקורית, בהוצאת איפאבליש.

קשה לדון בעלמוות בלי לגלוש לספויילרים שיהרסו את סיפור המסתורין, אבל אנסה לעשות זאת בכל זאת. הספר מתחיל, כמו הרבה ספרים בז’אנר, במישהו שלא זוכר מי הוא או איפה הוא נמצא. זהו כלי נוח ליצור עבור הקוראים עולם שהם לא מכירים, ולהסביר לו עליו דרך ההיכרות של הדמות איתו, אבל הוא בוצע כבר לעייפה בכל צורה אפשרית עד שלא פעם הוא מרגיש קלישאתי במיוחד. גם ההתחלה של עלמוות מרגישה מעט קלישאתית, עם דמויות שנכנסות ויוצאות בלי הרבה הסברים ובעיקר המון אירועים מוזרים ובלתי מוסברים שעוברים על הדמות, בלי שבאמת נבין מה קורה איתה ולמה הם קורים. למזלנו, הסיפור עצמו שזור בהרבה רמזים על מה שמתרחש, וההסבר המלא מגיע הרבה לפני סוף הספר, כך שנחסכת מאיתנו החוויה של קריאת ספר שלם מבלי באמת להבין מה בדיוק מתרחש בו.

עלמוות מתרחש בשנת 2102, סוג של עתיד חצי אפוקליפטי שבו העולם חנוק מזיהום ואפוף במלחמות דת, אירופה היא כליפות מוסלמית (כמובן) וכל חששות העולם המודרני של ימינו התרחשו בו. אם אתם מספיק ברי מזל ובעלי ממון, אתם יכולים להעתיק את התודעה שלכם אל “עדן”, בין אם במותכם הטבעי או לפני כן. עולם וירטואלי שבו אתם יכולים לחיות לנצח, בגוף המושלם שבחרתם לעצמכם, ולהנות מכל רגע מהמקומות הכי מדהימים שאתם יכולים לדמיין, האוכל הכי טעים שאפילו לא קיים, ואף פעם לא להרגיש כאב או חשש ממוות. רויאל בלאק, הדמות הראשית, מתעורר בעולם הזה בלי שום זיכרון של מי הוא ומה הוא, והוא חייב לגלות למה זה קרה לו, איך הוא הגיע לפה, למה הוא כל כך שונה מכולם ובעיקר מי בכל זאת מנסה לרדוף אחריו ולהרוג אותו בעולם שבו אי אפשר באמת למות.

אבל, אם לא מספיק שהספר משתמש באלמנט הדמות שלא זוכרת כלום כדי להציג לנו את העולם, הוא משתמש בכלי נוסף – במקביל לסיפור הרגיל ישנו סיפור מסגרת חיצוני, בו הדמות הראשית “מספרת” את הספר למישהו נוסף, שגם הוא לא ממש מכיר או מבין מה מתרחש בעלילה. גם זה כלי שמשמש בדרך כלל להכניס את הקוראים לנבכי העלילה, כאשר בכל פעם הדמות לה הסיפור מסופר שואלת שאלות והמספר מסביר לה (ודרכו לנו) מה באמת קורה. אבל בשילוב של שני האלמנטים האלה, לפעמים נוצרת ההרגשה שפיין מנסה להאכיל אותנו בכפית עם ההסברים, ולמקרה שאנחנו לא מבינים איזה טוויסט בעלילה או גילוי שמתרחש בו, הוא מסביר לנו אותו כמה פעמים, צורה שקצת חוזרת על עצמה.

למרות הפתיחה המעט איטית, הספר צובר תאוצה די מהר. קל מאוד, אם הצלחתם להתחבר אל קו העלילה הראשי ולהנות ממנו, להיסחף בקריאה ולגמוע את הספר בזמן קצר. הקצב מהיר, ההתרחשויות מרובות, והעלילה ממש רצה במהירות שיא ממקום למקום, מדמות חדשה לעוד דמות חדשה ולעוד ועוד גילויים.

שועלי ספרות מדע בדיוני יוכלו לזהות חלק מהטוויסטים בעלילה יחסית בקלות, אבל הספר בכל זאת הצליח להפתיע אותי עם כמה מקווי העלילה, ופיין מצליח בעיקר ליצור עולם שקורים בו דברים מעניינים ובלתי אפשריים, שמסקרן לקרוא מה עוד יתגלה בו. לפעמים בולטת מאוד העובדה שהספר נכתב במקור כדי להיות מתורגם לאנגלית, בעיקר בכל מיני ביטויים שנשמעים הרבה יותר טוב באנגלית, ופיין נוטה גם לתיאורי ומטאפורות יתר, ויותר מדי דברים הם כמו “בועות גז בבקבוק סודה” או “כמו דבש ניגר ועסיסי”. אבל הכתיבה נעימה ברובה, וקל לקרוא את הספר במהירות אחרי ששוקעים מעט בעלילה הסבוכה.

עלמוות אמור להיות הספר הראשון בטרילוגיה מתוכננת, ולמרות שבתחילת הספר לא הייתי לגמרי משוכנע, עכשיו אני כבר לא יכול לחכות להמשך המתוכנן ולהמשך עלילותיו של רויאל בלאק בעתיד הלא נודע.

 

תגובות

במאמר זה

נגישות