אלו הם שלושת הפרקים המדוברים ביותר מהעונה החדשה של מראה שחורה

סדרת המד"ב הדיסטופית "מראה שחורה" חזרה להציג לנו עתיד שחור וקודר למין האנושי. אלו הפרקים שבעיני שני פרומקין הם הבולטים ביותר בעונה הנוכחית

מראה שחורה

מראה שחורה הבריטית חזרה להפחיד את העולם המערבי והשלכות הטכנולוגיה, באמצעותה של חביבת הקהל, נטפליקס. לפני כחודש וקצת הגיעה אלינו עונתה הרביעית של אנתולוגיית המד״ב מהיוצר צ׳ארלי ברוקר, ואיתה שלושה פרקים מדוברים במיוחד: שניים מהם מוצלחים ועומדים בהייפ סביבם, ואחד באופן משמעותי פחות מומלץ. סקרנו עבורכם את אותם שלושה פרקים ללא ספויילרים.

USS Callister
הפרק הראשון של העונה הוא כולו קריצה פניםנטפליקסית לסדרות סטאר טראק שנמצאות עכשיו בשירות הסטרימינג, בכולל כמובן את דיסקברי, התוספת האחרונה לפרנצ׳ייז. הפרק עוקב אחר משחק מציאות וירטואלית, שמדמה עולם הזהה לזה של סטאר טראק, בו המתכנת הראשי (ג׳סי פלמונס מהמאסטר ושובר שורות) מערב תודעות של אנשים אמיתיים. אחת מאותם אנשים שתודעתם נמצאת במשחק היא נאנט (כריסטין מיליאוטי הידועה כאמא מאיך פגשתי את אמא ומפארגו), המתכנתת החדשה במשרד, שכתובה ומגולמת כדמות נשית מרשימה, אנטלגנטית ובעלת תושיה רבה.

חוזקו המרכזי של הפרק הוא איכות הבימוי והצילום הגבוהה, ובעודו צוחק עם ועל הטראקיז ומעריצי פרנצ׳ייזים דומים בכלליות, כמו גם כמובן הגיימריםהוא משתמש בתמה הזו כדי להדגיש את הייחודיות של התודעה האנושית העוצמתית. נקודת החולשה המרכזית של הפרק היא מסרים הרעועים למדי והממבו ג׳מבו הטכנולוגי שלו, שלא עובר כמדע עתידני, אלא נטו כשטויות רנדומליות (אולי בהתאם למסורת הטראקית), אבל זה לא יותר מדי מפריע להנאה ממנו. הפרק בויים כראוי על-ידי טובי היינז, שביים פרקים בדוקטור הו ושרלוק.

הערת צד: כזכור, כבר היה לנו את ספיישל חג המולד מ-2014 שעסק בשכפול תודעה אנושית, ובאופן אולי לא מקריUSS Callister גם מתרחש בערב אותו החג.

Arkangel
הפרק השני של העונה מדובר בעיקר מאחר ולא אחרת מג׳ודי פוסטר ביימה אותו. העניין הואשזה אחד מהפרקים בעלי הבימוי הכי פחות מוצלח שנראו בהיסטורית מראה שחורה, כשהוא חסר חזון וסגנון כמעט לגמרי. Arkangel מציג את סיפורה של אם חד הורית (רוזמרי דה וויט מרייצ׳ל מתחתנת ולה לה לנד), שמאפשרת לחברה נסיונית בשם ארקאנג׳ל להשתיל שבב במוחה של בתה הצעירה, כדי שתוכל לאתר אותה ולשלוט במידע שהיא מקבלת מהעולם בכל עת. הבת מתבגרת עם השנים, ואמה עדיין שולטת בחייה בפאראנואידיות באמצעות השבב.

הפרק מתחבר למורשת הבלאק-מירורית הצורמת, יותר מהפרקים המקבילים העונה, שדווקא מוצאים אופטימיות זהירה ונחוצה לזמנים שלנו, ולמעשה לא הייתי ממליצה לבזבז עליו את זמן הצפיה. הפרק הדי סתמי חטף ביקורות מארגון ההורות המתוכננת האמריקאי, כשהוא באופן מעורר פליאה כמעט, כשל להבין כיצד פועל גורם ממש לא עתידני, אלא מההווה המוכר שלנוגלולת היום שאחרי, שמוזכרת במהלכו. לידע כללי (במקרה שכבר צפיתם בפרק או שלא), בניגוד למה שנאמר בArkangel, הגלולה לא מחסלת הריון, אלא מונעת את היווצרותו.

לאחרונה פוסטר, שחזרה לכותרות בעקבות עבודתה במראה שחורה (שאולי הצפייה בה השפיעה עליה לרעה ולא מעט), הספיקה להצהיר הכרזות בורות להפליא בנוגע לסרטי ז׳אנר בלוקבאסטריים הוליוודיים, שלטענתה נוצרים כתוכן רע מכוון עלידי האולפנים, ואף כי ״הם מחריבים את כדה״א כמו קידוח נפט״. ״אני לא רוצה ליצור סרטי גיבוריעל ב-200 מליון דולר״ הוסיפה, בלי שנמסר כי גורם כלשהו הציע לה ליצור אחד. נראה כי מוטב שפוסטר תמשיך להתמקד בקריירת המשחק האגדית שלה.

Hang the DJ
הפרק הרביעי המוצלח מציג בין היתר את השחקנית הכריזמטית ביותר של העונה כולה, ג׳ורג׳ינה קמפבל מברודצ׳רץ׳ והחלומות החשמליים של פיליפ ק. דיק. קמפבל מגלמת את איימי הלבבית, שמשתמשת ב״שיטה״ שעוזרת בנוקשות במציאת בן זוג אידיאלי, ומפגישה אותה עם פרנק המקסים והמנומס (ג׳ו קול מפיקי בליינדרס). בין השניים נוצרת הקשרות מיידית, אך באופן מתסכל, לא מובטחת להם זוגיות ארוכת טווח עלידי ״השיטה״, שמעבירה אותם במסכת דייטים וקשרים עם טיפוסים פחות רצויים או ראויים.

Hang the DJ, שביים טים וטן פאטן, במאי הבית של HBO (כולל בימוי פרקים באמפריית הפשע, הסופרנוס, הסמויה ומשחקי הכס), בוחן את עולם ההיכרויות הטכנולוגי העכשווי, שניצב מול (או יחד עם) הרומנטיקה והכימיה הטבעית הנצחית. הפרק לא ממש לועג לשיטות ההיכרויות הפוסט מודרניות, אך כן חוקר את האיזורים הריקניים והמאמללים שלהן, ומצליח גם להראות את הצד היפה שבשימוש הטכנולוגי בתהליך מציאת אהבה.

תגובות

במאמר זה

נגישות